בוקר טוב חברים יקרים!

קוראת את השורות שנובעות מכאב ואכזבה של שניהם INTER22 והבודדה ותחושה של הכרות עם רגשות מוכרות מציפה אותי יחד עם האמפתיה עליהם

יקיריי, שנים היתי במקום של להרגיש בודדה, של להרגיש לא מסוגלת להשתלב ולהתמודד עם החיים

לכל אחד סיבות ונסיבתיות חיים משלו אבל מה שקובע זאת שורה האחרונה שהיא להרגיש למרות הרשרושים של הסביבה שעוטפים אותנו לבד ללא קשר להיגיון ולנתונים העובדתיים שאולי לפעמים כשבודקים אותם ללא מעורבות רגשית, בחשיבה קרה לא תמיד לטובתנו.

אני בת 57 וכבר עברתי דרך בחיים וניסיתי להבין מה קורה?

האם קללה על ראשי שאף אחד לא יגרום לי להרגיש אהובה ורצויה בחברתו?

האם יש באופי שלי פגם כל שהוא שמרחיק אנשים?

האם אני משרדת אולי את מצוקתי וככל שרוצה יותר נכנסת עמוק יותר לחול הטובעני?

האם אני תלויה יותר מדי בסובבים במקום לחפש את האני עצמי שיחזק אותי כך שהאושר שלי לא יהיה תלוי על תנאים של אחר?

שנים של דמעות וחוסר הבנה מדוע אני הייתי מתמסרת בגוף ונפגש לאוהביי ותמיד הייתי נשארת לבד בחיבוקי!

אבל גם שנים שהחלטתי לנגב את דמעותיי ולהתחיל לחפש תשובות ושאלותיי, להתחיל להתחבר קודם כל עם עצמי ואז המקום של חיבור עם הסביבה יהיה סולידי יותר.

ללא פסיכולוגים ואנשי מקצוע למיניהם הצלחתי לצמצם את הפער ביני לעולם החיצון בהבנה של עצמי ושל ההתנהלות שלי . לפעמים ככל שרוצים יותר משדרים את הייאוש ומרחיקים את האנשים מאתנו. ולפעמים אנחנו נאחזים במציאות מפוברקת שעוברת דרך חושנו ולא המציאות הקיימת .לפעמים רוצים יותר ממה שיכולים לקבל אבל ללא ספק שלפעמים באמת יש סיבה לכאב ולעצב

אשמח לשוחח עם כל מי שמעוניין כי לפעמים אפילו לתת במה לשני לרוקן את פסולת הפנימי זה עוזר , לחבק ולנגב דמע זה עוזר. ולפעמים לשמוע על הקושי של אחר זה עוזר