אני סובלת כבר מגילאי העשרה מדכאונות וחרדות וטופלתי אצל פסיכולוגים מגיל 16 בגלל פאזות דכאוניות מוזרות. לפני שנה וחצי בערך, בעקבות תקופה עמוסה ולחוצה מאד התחלתי לקרוס נפשית ופיזית. הגעתי לפסיכיאטרית שנתנה לי תרופות נגד דכאון וחרדה. התרופות במקום לעזור התחילו לגרום לי לתחושות מאד מטרידות: שעוקבים אחריי, שאני עשויה מחומר לא אנושי, הייתי מרגישה שאני רואה דברים והרגשתי מצד אחד פחד עצום ומצד שני המון אגרסיה ואנרגיות. זה היה מאד מבהיל. הייתי מאד יצירתית והתחלתי לעשות המון אמנות ובזבזתי הון על חמרי יצירה ואמנות. במקביל חתכתי את עצמי והייתי אובדנית. כל יום זה היה משהו קצת אחר, לא ידעתי מה בדיוק עובר עליי. הפסיכיאטרית התחילה להציע שאני אעבור לקחת מייצבי מצב רוח במקום. בסופו של דבר זה לקח לי עוד שלושה פסיכיאטרים להסכים לקחת ליתיום ולקבל את האפשרות שאני דו-קוטבית. אני סובלת מהפרעה דו-קוטבית מסוג 2, זה אומר שאצלי היו היפומאניות ולא מאניות עד ההתקף שתיארתי, וכנראה בגלל זה היה קשה לעלות על זה כל כך הרבה שנים.

הליתיום עוזר? שנים אני חושבת על להכנס להריון ולכן לא התחלתי ליתיום. וגם הפחד מתופעות הלוואי. אני גם סוג 2. ומאניה אחת שאחריה אובחנתי וגם היא אחרי גראס שלא השתמשתי בו לפני. . בעסה חוסר האיזון. גם הדכאונות וגם ההיפו שממלאים אותי באשמה ובושה לאחר שלמדתי לזהות אותם. . אובייקטיבית בחיי ב10 שנים האחרונות חוסר היציבות וההתמדה הורסת כל חלקה טובה והתקדמות. והדפוסים של להפסיק ולא להתאמץ העמיקו, אז יותר קשה לצאת מהם. אני עם למיקטל 200 וציפרלס. כפי הנראה לא הדבר הנכון כרגע. אשמח להתייחסות