06/12/16 22:16
2 תגובות
בת 20. כבר תקופה של שלוש שנים מתמודדת עם דיכאון ומאניה דיפרסיה,מתבטא בעיקר בכך שמרגישה שהלבד הוא עיקר חיי.
שגרה של עבודה נון סטופ רק כדי לחמוק מההגעה הביתה לדירה גדולה כל כך וריקה כל כך. מרגישה שאיש לא יאהב אותי לעולם ,כי אם אני לא אוהבת את עצמי אז... וחוץ מזה,מי ירצה להתמודד עם בחורה משוגעת כמוני,שיכולה לקום בבוקר מאושרת ובמהלך היום לרצות לשבור את הכלים. איזה חיים אלו? ומה הסובבים אותי חושבים עלי? רחמים,מסכנה, שונאת את זה .
הלוואי ויכולתי להיות אדם אחר...
Lilu1
היי קטנה, הדברים שאת מתארת הם לא קלים, אבל כשמטפלים במאניה דיפרסיה ובדיכאון אפשר לחיות חיים נורמליים לחלוטין, בהתחשב בזה שגם לאנשים \"לא חולים\" כביכול יש עליית וירידות, תחושות בדידות, ריקנות ופחד שהם לא מספיק טובים. פתחתי את הקבוצה הזאת לפני כמעט שנה כשאני אובחנתי כי חיפשתי להכיר ולדבר עם עוד אנשים כמוני, לנסות לראות מה באופי שלי קשור למאניה דיפרסיה ומה הוא פשוט חלק ממי שאני, וחלק מההחלמה שלי הוא ללמוד לאהוב את עצמי בדיוק כמו שאני ולהקיף את עצמי באנשים שחושבים בדיוק ככה. זה לא אומר שלא היו תקופות בודדות, וזה לא אומר שגם אני לא חושבת לפעמים \"מי ירצה להיות עם משוגעת כמוני\" אבל אני משתדלת להזכר שאם אני אוהב ואקבל את עצמי באופן טבעי תזרום האהבה גם מבחוץ. את מוזמנת לכתוב לי גם בפרטי אם את רוצה לדבר.
אביב ח
מרגיש כמוך לפעמים. ממש תיאור מדוייק