מנהלי קהילה
אנורקסית כושלת
אני זוכרת פעם, בהתחלה, לפני איזה שלוש שנים, כשההפרעה רק נכנסה לחיים שלי הייתי מאושרת. חשבתי שאשכרה פיצחתי את הנוסחה. צמצמתי ימים, צמתי, התאמנתי מלא, רזיתי מלא, המשקל פשוט צנח והייתי על גג העולם. היה לי טוב, היה לי טוב עם עצמי, הרגשתי מסוגלת וכל יכולה, תמיד בשליטה. אז נכון היו גם ימים פחות טובים, אבל הם היו מעטים. הפכתי לקצת חלשה, אבל זה לא הפריע לי, זה אולי השתלט לי על החיים, אבל בקטע טוב ומעצים. ואז החלה הדרדרות קטנה, כמה התעלפויות ורגעי חולשה וכל העולם פתאום מנסה "להציל" אותי: המשפחה, החברים, אפילו מהעבודה, התעקשו והתחננו שאלך לטיפול. בתחילת הטיפול המשכתי לרדת במשקל, הטיפול רק חיזק לי את הרצון והיכולת לעשות זאת. נשלחתי לאשפוז ושיחררתי את עצמי אחרי שלושה ימים. ירדתי עוד, אפילו אני התחלתי להלחץ מעצמי. התחלתי טיפול חדש, הפעם פרטי ואינטנסיבי. עליתי במשקל, היה קשה, היה גיהנום לקבל את זה, אבל גם לא הייתה ברירה, אז התחלתי לקבל את זה ולחיות עם זה. ובאמת חשבתי שאני יכולה, שהנה אני מצליחה להתאפס על עצמי, לחזור לעצמי של פעם. אבל בשבועות האחרונים, אני אוכלת בלי שליטה (אני מאובחנת באנורקסיה מהסוג המצמצם, אף פעם לא היו לי בולמוסים או הקאות, "פשוט" לא אכלתי), המשקל מתחיל לעלות שוב, אני שונאת את עצמי, אני דוחה ומגעילה, מלא בולמוסים, אני נגעלת מעצמי, כל פעם נשבעת שזו הפעם האחרונה וכל פעם נכשלת מחדש. אני לא מצליחה לעצור אותם, אני לא מצליחה לאכול את התפריט, אני מצמצמת כמה ימים ואז יום של בולמוס, עוד כמה ימים של צמצמום, עוד כמה ימים של בולמוס וכו', כבר שבועות. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת איך לחיות עם עצמי ככה, איך להפסיק את ההתנהגות הדוחה הזו שלי. אני מרגישה כישלון, אני באמת כישלון, אני אנורקסית כושלת, אפילו בזה נכשלתי.
ד״ר מיכל בן מאיר
אור יקרה, נשמע שאת במצוקה גדולה, צר לי על כך. חשוב מאד להבין שכל עוד יש צמצומים הגוף יינסה לפצות על החוסרים, והמעבר מאנורקסיה להתקפי אכילה הוא מאד שכיח. לא ברור לי ממה שכתבת אם את כרגע בטיפול. ממליצה לשתף את המטפלות שלך ואם כבר לא בטיפול, זה הזמן לחזור. תוודאי שהטיפול משולב- תזונתי ופסיכולוגי, ואולי תרופתי אם המטפלות רואות לנכון. נשמע שהיתה תקופה טובה, תנסי לחשוב מה היה/ו הטריגרים לצמצומים. תודה על השיתוף, אנחנו פה.
אור 0
היי מיכל ותודה על התייחסותך. אני בטיפול די טוב האמת, דיאטנית ופסיכולוגית, אבל אני לא רוצה להמשיך בו, אני מבינה שהוא רק משמין אותי ואני לא יכולה לחיות עם עצמי ככה. הטריגר לצמצום הוא ללא ספק העלייה במשקל, אני במשקל תקין לחלוטין עכשיו, אבל זה יותר מדי בשבילי, אני אפילו לא במינימום התקין, אני די באמצע ואני ענקית. לא מסוגלת להמשיך ככה, אני לא יודעת מה לעשות, כולם חושבים שהבראתי אבל הכי קשה לי עכשיו, אני שונאת את הגוף שלי ואת השומן, אני חושבת שאני פשוט לא יכולה לשלם את מחיר ההחלמה, את זה שאני שמנה, אני רק רוצה לחזור להיות רזה :/
ד״ר מיכל בן מאיר
אני לא נכנסת למדדים אובייקטיבים ועם זאת, ברור שתחושתך לגבי גופך מהווה טריגר לצמצומים ולרצון להפסיק את הטיפול. הרי זוהי ההפרעה. לכן, חשוב מאד להישאר בטיפול. זהו שלב בדרך, וניתן לעבור אותו עם תמיכה ועזרה. תחושותייך והאופן בו את מפרשת את המצב יכולים להשתנות אם תתני לזה זמן. יש לזה מחיר של שמירה על משקל תקין? כן, בהחלט. תבדקי עם עצמך, מול מטפלייך, אם את באמת מרגישה נוח איתם כמו שאת אומרת, אם את מוכנה בכל זאת לשלם את המחיר הזה,ולא אחרים יקרים יותר, פוגעניים יותר.