מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאיך מפסיקים לרצות?

איך מפסיקים לרצות?

23/04/17 10:26
3 תגובות

האבחנה אנורקסיה לא טיפוסית אני בתת תזונה, הביאמאי תקין. מטופלת אצל דיאטנית ופסיכיאטרית ובהמתנה לטיפול פסיכולוגי.
היתה תקופה של כ3 שבועות לאחר האבחנה שאכלתי כמעט לפי התפריט, צמצמתי מעט את גודל הארוחות, ואז עליתי במשקל ברחתי וחזרתי לצמצם. הוחלט שאם אני אמשיך עם הצמצום נפסיק את הטיפול הדיאטני אז אנחנו מפסיקות ואני מצמצת יותר ויתרתי על עוד ארוחה. חושבת שגם את הטיפול או המעקב הפסיכיאטרי נפסיק.
אני לא מבינה *למה* מצפים ממני להפסיק לרצות. אני לא מבינה איך להפסיק לרצות. אני לא מבינה למה אני רוצה את זה מעבר ל"אני רוצה להיות רזה"
אני מרגישה שהצמצום משאיר אותי בחיים נותן לי איזו מטרה....

תודה שהקשבתן

אם *מישהי* רוצה לדבר כדי להעביר את הזמן אני אשמח לשוחח בצ'ט.


תגובות

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
23/04/17 12:05

הי, האם שאלתך היא: למה ״הם מצפים ״ ממך להפסיק לרצות לצמצם? אני לא בטוחה שהבנתי. אני גם לא בטוחה שהם רוצים שתפסיקי לרצות לצמצם, להיפך, מקווים אולי שתתחילי לרצות משהו אחר בשבילך. צמצום הינו סוג של פיתרון עבורך להתמודד עם מצבים רגשיים, ואולי פיזיים. ואני מבינה את התחושה שאת מקבלת רווח מישני, ירידה במשקל, שנותן לך תחושה טובה. הצמצום אולי גם נותן תחושת הצלחה, כמו שאת רושמת, נותן לך מטרה. האם את חושבת, מאמינה שאפשר להגיע לתחושות דומות בדרכים אחרות? בתחומים אחרים שלא קשורים לאוכל? אני מקוה שתצליחי להישאר בטיפול ולהתבונן במנגנונים הללו.

מישהי8
23/04/17 12:20

אני מרגישה שזה מה שמצפים ממני, אני לא רוצה שום דבר, איבדתי את היכולת לרצות ולהאמין. רוצים שאני פשוט אפסיק לצמצם מרגישה שמבקשים ממני להפסיק לנשום, לא מציעים חלופות.. ולי אין את היכולת למצוא חלופות... אני בעיקר מרגישה אשמה... שאני יודעת באיזשהו מקום, לאן ולקראת מה אני הולכת ובכל זאת זה מה שאני רוצה. זה מה שטוב לי, ומספק אותי. לראות את המשקל מטפס מכניס אותי לחרדה ותסכול.

ד״ר-מיכל-בן-מאיר
מומחה כמוני
פסיכולוגית קלינית, עובדת בקליניקה פרטית באזור פרדס חנה-כרכור.  את לימודיי עשיתי בניו יורק, ארה"ב וכשחזרתי ארצה לפני 10 שנים השתלבתי בעבודה במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, שם עבדתי במשך שבע שנים.  התמחיתי בהפרעות אכילה דרך כתיבת עבודת הדוקטורט בנושא תקשורת ריגשית באנורקסיה נרבוזה וכמו כן דרך ניסיון קליני עשיר עם נערות ונשים המתמודדות עם הפרעות אכילה.  אני מאמינה שאחד הגורמים החשובים בהתמודדות עם הפרעת אכילה ובתהליך ההחלמה הינו בקשת עזרה ותמיכה, וכיום, כאשר האינטרנט מציע קהילות שונות לתמיכה ניתן לבחור להיעזר וללמוד שאת לא לבד במערכה.  אשמח להציע מנסיוני ולשלוח יד ואוזן קשבת (ווירטואלית) למי שזקוקה. *(הנכתב לעיל הינו בלשון נקבה אך מיועד גם לנערים וגברים כאחד).    
23/04/17 13:51

בוודאי שזה מכניס אותך לחרדה ותסכול, הרי כל העניין הוא למצוא דרכים חדשות ואחרות להתמודד עם חרדה ותסכול. רגשו קשים הם חלק מחיינו, בכל תחום שהוא, נצטרך ללמוד להתמודד איתם. מקוה שבכל זאת תמצאי את הדרך להיעזר וללמוד כן להתמודד.