מנהלי קהילה
זה הסוף
צריכה להבין
לשכנע את עצמי
להפנים
שהדיאטנית לא יכולה לעזור לי. והקשר ואהבה מזיקים לי.
זה מה שאני צריכה
רק איך
זה אומר גם לא לחזור( היא עזבה את התפקיד)
לשכוח אותה
:(
אבל זה גם אומר שאני לא מאמינה בטיפול דיאטני(שוב להקשר????)
כמו שאני כבר לא מאמינה בפסיכולוגיות...
וגם לא בתרופות ופסיכיאטרים
מעניין מה יש עוד
אולי לחזור בתשובה או משהו
אולי מה אימון אלטרנטיבי כלשהו
שאישית עדיין לא ממש הבנתי מה נגד מי
להתרגל שמצוקה זה כייף
פגיעה עצמית זה טוב
ולא לאכול זה חוסך התעסקות ואנרגייה
אז מה רע בעצם?...
זהו אני לבד. הרכבת נסעה. תמודדי איך שאת יודעת. בלי להתמודד.
שנים התעקשת שלא רוצה טיפולים
ואת מבינה שצדקת...
לך זה לא מתאים
לא כולם נועדו שיהיה להם טוב.
זה קשה מידי- מצב סופני
את רוצה בכוח משהו שלא יכול לקרות
כבר עדיף שתדפקי את הראש בקיר
או תקפצי ממגדל
גם ככה אני חושבת שאני זקנה מידי לשינוי
להעביר את הזמן עד שהוא יגמר
להוציא מינימום אנרגייה
לראות אם אני מסוגלת- ולמה אני מסוגלת
להיות עקבית פעם אחת בחיים.
ד״ר מיכל בן מאיר
אנונימית יקרה, טיפול זה קשה. זה דורש משאבים. דורש הבנה וקבלה של המצב . דורש בניית אמון בעצמך בעיקר שתוכלי להיעזר. כל מה שכתבת זו אופציה. אחת מיני רבות. אין דרך אחת לחיות. אין דרך אחת להיות בטיפול- או כן או לא. חשיבת ההכל או כלום, שחור לבן היא מובנת, על מנת לסדר את הראש. ועם זאת, שוב, היא אחת מיני רבות. כלומר, אפשר לראות את הדברים מעוד נקודות מבט. תנסי? מה היית אומרת לחברה שהיתה אומרת/כותבת לך את מה שאת כתבת? האם עם יד על הלב את יכולה לעמוד מאחורי כל מה שכתבת? או אולי העובדה שכתבת פה אומר שישנה עוד תקוה, עוד משהו שלא ניסית? מקוה שתחשבי על זה, שוב. יש עוד דרכים.