זה לא רק שאי אפשר לצאת מהבית ואי אפשר להזמין הביתה כי לא ניתן מבחינה פיסית לטפל בבית. זה גם שאיך עכשיו אתחיל לדבר על: בילויים, טיסות לחו"ל, דייטים (כשאי אפשר להכיר), ספרים- כאשר הראייה שלי לא מאפשרת קריאה, מוסיקה (כאשר לא שומעת מספיק טוב כדי להבין על מה השיר), טלוויזיה (כאשר אני לא רואה מספיק טוב כדי להתרכז בסדרה).
אז תגידו אז לא חייבים לספר על כלום, תשמעי מה אחרים מספרים לך וכך תנהלי שיחה. אז בסדר, אבל החברים שלי מספרים רק מה שמתאים להם לספר וכשזה נוגע אליי רק את הצרות שלהם, מיותר לציין שאסור לי לדבר על הצרות שלי.
אז איך מכירים ככה אנשים? או איך שומרים על חברויות קיימות?

ואם אי אפשר, אז אני לא אהיה מסוגלת לבד, כאדם אחד, להתמודד עם לעכל ולחקור ולחיות את הניסיון לרפא את עצמי או לאזן את מחלתי או לשמר את המצב, אני כל כך בודדה, אני רק אדם אחד. אני לא יכולה לגמרי לבד אפילו לחשוב על הבעיות שלי.
אז איך? איך?