מנהלי קהילה
לא מצליחה להתרכז
אין לי בעיות של קשב וריכוז, הבעיה היא שבמקום להתרכז במבחנים שלי אני מתרכזת הרבה יותר מדי בספירת קלוריות וחיפוש מידע על הפרעות אכילה. אני מודעת לזה שאני חייבת טיפול וכבר דחיתי את זה מספיק שנים... העניין הוא שזה ממש לא הזמן עכשיו באמצע כל הלחצים ללכת ולהזניח את המבחנים שלי. איך אני יכולה להתרכז לפחות בשבועיים הקרובים בלימודים שלי בלבד? איך אני מעבירה את המחשבות על אוכל? אני ממש משתדלת בתקופה הזאת לאכול ״כמו שצריך״ (במובנים שלי) אבל זה לא עוזר. אני אוכלת דברים שאני לא רוצה (ירקות כדי להשתיק את הבטן) וזה רק עושה לי יותר חשק למאכלים משמינים ולא בריאים אחרים. כבר מיואשת!!!! אני כל כך עייפה מכל איסוף המידע הלא רלוונטי הזה על אוכל ומשקל, יחד עם עומס של חומר בלימודים.... בא לי שמישהו כבר יעזור לי באמת... לעתים רחוקות כמו עכשיו, אני מרגישה שאולי חבל שלא ניגשתי לבקש עזרה כשהייתי במסגרת בית הספר או הצבא... פשוט כואב לי כי אני יודעת שמתישהו, גם אם בעוד מיליון שנה, ההורים שלי יגלו על הבעיה שלי. אולי הם היו צריכים לדעת אותה בגיל 16 ולא בגיל 22, זה רק נעשה יותר ויותר מביך ומגוחך עם הגיל.... אני כבר כמעט ולא הולכת לבקר אותם, וזה לא בגלל תקופת המבחנים, זה פשוט בגלל המבטים, הדאגה, השיחות על אוכל, על איך שאני נראית, ובעיקר בגלל המתח והויכוחים שהטון שלהם לא נעים במיוחד... זה יעבור לי מתישהו?
דנה אברמוביץ
נועה יקרה, נשמע שממה שאת רושמת שעול ההפרעה, הבושה וההסתרה שלה מקרובייך קשים לך ורק הולכים ונעשים יותר קשים. נשמע שככל שאת מתבגרת, קשה לך יותר לאפשר לעצמך לקבל עזרה. את יודעת, כמעט אף פעם זה לא הזמן לטיפול בהפרעות אכילה. זה טיפול אינטנסיבי וממושך שגוזל זמן ומשאבים. עם זאת, מעולם לא טופלת, כך שהסיכויים שלך להפיק שיפור מטיפול גדולים יותר. את מבקשת עצות איך להתמודד עם המחשבות האובססיביות בתקופת המבחנים ולצערי אין לי כאלו. המחשבות האובססיביות הן חלק מההפרעה, חלק מההרעבה הכפויה והן לא תעלמנה ללא טיפול, אכילה נאותה והגעה למשקל תקין. יקירה, נשמע שהגיע העת לצאת מהארון :) להכיר בכך שיש לך בעיה שלא עושה רושם שהולכת להעלם מחייך בקרוב ולשים את הטיפול בה בראש סדרי העדיפויות שלך. את צעירה. עוד לא מאוחר מדי ומגיעים לך חיים בלעדיה. אפשרי לעצמך לקבל עזרה. אל תחכי עוד...
נועה40
האמת שכן אשמח לעוד מידע בנושא של טיפול פרטי, יכול להיות שאוכל לקבל מימון מלא (יש לי הטבות בריאות כך שזה עלול להיכלל בהן). אני גרה באיזור תל אביב והמרכז ואשמח אם תוכלי להמליץ לי על מקום טוב שלא יהיה לי רחוק מדי מהבית... שאלה נוספת היא האם את מדברת על טיפול פסיכולוגי בלבד (כי ברור שאני מעדיפה שזה לא יהיה כולל ליווי תזונתי)?
נועה40
בגלל שמעולם לא טופלתי את באמת חושבת שאוכל להפיק כעת שיפור? חשבתי שככל שהבעיה נשארת ללא טיפול כך הסיכויים קטנים. אני חושבת שכן החלטתי לקבל טיפול, פשוט לא עכשיו. לפני כשעה התפרצתי בבכי בזמן הלמידה למבחן ופשוט ידעתי שאני חייבת להתאפס על עצמי ולתת את כל כולי עכשיו למען ההצלחה שלי. אין לי ברירה, אני לא יכולה לשבת ולבכות כל היום ולקוות שמשהו טוב יקרה. ברגע שאוכל, אני אקח את המצב הנפשי שלי בידיים ואלך לבקש עזרה. בכל אופן, את יודעת אם אוכל לקבל עזרה מבלי לפנות לקופת החולים? אני רוצה את הסיוע הזה עם מינימום מתן מידע לגורמים שונים. אני לא רוצה רישום שלילי עלי כדי שלא לפגוע בסיכויי להתקבל לעבודה קרייריסטית כיועצת. זה מאוד חשוב לי, אשמח אם תדעי לתת לי אופציות אלטרנטיביות. תודה.
דנה אברמוביץ
הי נועה, 2 קריטריונים מנבאים סיכויי החלמה טובים יותר: משך זמן מחלה קצר והיסטוריה קצרה של טיפולים. את עומדת בשני. אם את רוצה לקבל טיפול ושלא יהיה רשום בקופת חולים, הדרך היחידה היא דרך טיפול פרטי. אם תרצי עוד מידע, אל תהססי.
סטודנטית80
היי נועה, אני הייתי במצב דומה כרגע מטופלת דרך קופת חולים, שנים פחדתי לקבל עזרה (בבית הספר, בצבא), החלום שלי היה לימודי רפואה כשדיברתי עם הקופה נשבעו לי שמעולם לא פנו אליהם מבית הספר לרפואה לקבלת מידע רפואי וכן שזהו מידע חסוי. הלוואי שהייתי יודעת את זה קודם. אני מטופלת כרגע כשנה- והחיים שלי השתפרו בהרבה. (רק לפני שבועיים סיפרתי להורים על המצב) עדיין יש מאבקים יום יום. אני עדיין תופסת את עצמי נהנית מהרעב וגאה בעצמי על ארוחה שפספסתי גם אני בתקופת מבחנים עכשיו ונאבקת כנראה עם מה שאת נאבקת איתו רק שעכשיו יש לי יותר כלים- להבין ולסלוח לעצמי. ואני ה-רבה פחות עייפה ומדוכאת. הדרך עוד ארוכה אבל צריך להילחם על הטיפול שמגיע לך.
דנה אברמוביץ
הי נועה, בתל אביב יש את עמותת שחף, שנותנת טיפול פרטי וכוללני, כלומר, טיפול נפשי, תזונתי, משפחתי ואם אני לא טועה, גם עזרה נוספת. בנוסף, את יכולה להרכיב לעצמך טיפול פרטי אצל מטפלים פרטיים.
נועה40
תודה על ההמלצה, אני רק מקווה שזה לא רק עד גיל 18 ושאני יכולה לגשת לבד ללא ההורים שלי (אני גם לא גרה איתם- נשואה, והם גם לא יודעים על הבעיה ועדיף שישאר ככה). אתקשר אליהם אולי מחר... אם אני לא אשתפן :(