אם מדובר בנזק מחבלה בחוט השדרה צווארי אין כיום אפשרות לתקן אותו על ידי טיפול בעל יעילות מוכחת. מצד שני, יש סיכוי שתהיה החלמה טבעית של הפגיעה וככל שהפגיעה שלמה פחות סיכויי ההחלמה טובים יותר. סיכויי החלמה נוספת פוחתים ככל שעבר זמן מהפגיעה. חשוב לוודא שאין הפרעות נוספות שנגרמו על ידי הפגיעה, למשל הפרעות גלויות או סמויות של תפקוד מערכת השתן, למנוע סיבוכים אפשריים שלה, לוודא שאין פגיעה בעמוד השדרה וברקמות הרכות שתומכות בו ולהבטיח תפקוד מיטבי בכל מידה של החלמה שתהיה.

תודה,שאלתי התרכזה בתקופת השבועיים שלאחר הפגיעה/הקרע ,שכלל לא אבחנו אותה. כלומר, האם טיפול מיידי בפגיעה עשוי היה להיטיב איתה?

וגם : מה שלא ברור זה שהוא נפגע בחלק סוף הצווארי חוליות C6-7, אז איך זה השפיע על כף רגל?! זה לא אמור להשפיע על ידיים?!..

כל מה שכתבתי לגבי פגיעה בחוט השדרה הצווארי נכון גם בנוגע לפגיעה בחוט השדרה הגבי וגם לגבי השבועיים הראשונים אחרי הפגיעה, ככל שמדובר בפגיעה בחוט השדרה כשלעצמה. פגיעה בחוט השדרה עלולה להשפיע על כל האברים והמערכות אליהן מגיעים עצבים מחוט השדרה מתחת גובה הפגיעה. במקרה של חוט השדרה הצווארי, בהחלט תתכן פגיעה בידיים. אולם כאשר הפגיעה חלקית, היא עלולה לכלול איזשהו מהאברים שמתחת לגובה הפגיעה, למשל כף הרגל ולא אחרים.

כן, יש הרבה מאמרים שמדברים על שיפור אפשרי, אבל אינני מכיר אף אחד שהוכיח את תרומת הטיפול להחלמת חוט שדרה אנושי שניזוק בחבלה. המאמר שציטט האתר שציינת, לא ניסה כלל להראות שלטיפול הניתוחי יש יכולת סגולית לשפר את סיכויי ההחלמה של חוט השדרה. הוא ניסה רק להראות שאם מנתחים תוך יממה, סיכויי ההחלמה טובים יותר מאשר אם עושים זאת מאוחר יותר. לעומת זאת, מזה עשרות שנים ידוע שיש שיעורי החלמה גבוהים למדי של חוט השדרה, אחרי חבלה, גם ללא התערבות ניתוחית. שיעורי ההחלמה שתוארו כבר ב- 1969, ללא התערבות ניתוחית לא נראים טובים פחות מאלה שתוארו במאמר הזה. כדי להוכיח שלהתערבות ניתוחית יש יתרון על היעדר התערבות צריך להשוות את ההחלמה העצבית אחרי ניתוח, עם החלמה עצבית ללא ניתוח בקבוצת נפגעי חוט שדרה עם אותם המאפיינים, עבורם הטיפול נבחר באופן אקראי. בנוסף, המאמר הזה הראה שיש סיבוכים אחרי הניתוחים האלה ב- 24%-30%. ללא התערבות ניתוחית, יש לזכור, אין סיבוכים ניתוחיים כלל. גם הטענה לגבי היתרון שבניתוח מוקדם על פני ניתוח מאוחר בעייתית, מכיוון שההחלטה על מועד הניתוח לא התקבלה באופן אקראי. באלה שנותחו מאוחר היו סיבות אחדות לעיכוב הניתוח, שאפשר שהשפיעו על התוצאות. בנוסף לכך, אם מסתכלים בנתונים שבמאמר אפשר לראות שבפגיעות עם דרגות החומרה הגבוהות (כאלה עם שיתוק שרירים מלא מתחת גובה הפגיעה) אין כלל יתרון לניתוח המוקדם בהשגת החלמה בעלת משמעות תפקודית. בפגיעות בדרגות החומרה הנמוכות אין להשוואה שנעשתה בין הקבוצה שנותחה מוקדם לקבוצה שנותחה מאוחר משמעות רבה, בגלל המגוון האפשרי הגדול של היקפי הפגיעה בתוך הדרגות האלה. נכללים בדרגות החומרה האלה אנשים שכוח השרירים שלהם בין מינימלי, קרוב לשיתוק ועד תקין לגמרי, כך שאין לדעת מה באמת כוח השרירים בכל קבוצה, גם כאשר משווים דרגות חומרה זהות בין הקבוצות, כפי שהודגם במאמר. לפי שיטת איסוף הנתונים שמתוארת במאמר, אפשר להבין שהיו בידי החוקרים נתונים מדויקים על כוח השרירים בכל נבדק (בלעדיהם לא ניתן לקבוע את דרגות החומרה של הפגיעה), אבל הם בחרו להשתמש בניתוח הסטטיסטי בדרגות החומרה, שמעריכות את חומרת הפגיעה באופן גס ולא בנתונים שבידיהם שהיו מאפשרים השוואה אמינה יותר בין הקבוצות וזה אומר דרשני. המאמר הזה, אגב, מלפני 5 שנים, לא ממש חדש.