מנהלי קהילה
מזל טוב!
שוב הפסקתי לאכול.
טוב לא לגמרי. אני אוכלת בסביבות ה300 קקל ביום רק כדי להמשיך לתפקד בעבודה.
זה רק כמה ימים אבל אני מרגישה שהגוף כבר מגיב. כאילו הוא בטראומה. חולשה, עייפות, סחרחורות, חיוורון של גוויה. פעם זה היה קורה לי רק אחרי שבועות של צמצומים, אז למה כל כך מהר עכשיו?
והאמת שאני מתה מפחד. מפחדת לאכול כי הקיום בלתי נסבל. מפחדת לא לאכול כי אולי אחכ זה יחזור עם ריבית. מפחדת לספר לדיאטנית. מפחדת לספר לפסיכולוגית. מפחדת לספר לפסיכיאטרית. מפחדת לחתוך ולהגיע שוב למיון לתפרים. מפחדת להגיע שוב לאשפוז כזה או אחר. בעיקר מפחדת. כל הצוות שמקיף אותי חושב שאני צריכה להיות עכשיו באשפוז כלשהו. הדיאטנית דיברה על אשפוז פסיכיאטרי בגלל הפגיעות העצמיות. הפסיכולוגית דיברה על מחלקה לה"א בגלל ההתדרדרות הסימפטומטית הכל כך מהירה הזאת. לא רוצה אשפוז. לא רוצה לאכול. לא רוצה לחיות. לא רוצה כלום. נגמר לי הכוח.
דנה אברמוביץ
מצטערת לשמוע על ההדרדרות שלך ומאחלת לך למצוא את הכוחות מחדש ולהרגיש טוב יותר.