לפרוק
שלום חברים אני יתחיל מיזה שהמון זמן לא דברתי על זה ואני מרגיש שאני צריך לפרוק אני מעדיף לקצר את זה ב גיל 17 בערך וחצי התפרץ אצלי פחד פחד מלהיות משוגע גורם לך כל רגע שהוא בא לחשבו כיאלו זהוא העולם חרב הדחקתי את זה לא ספרתי להורים לא ספרתי לאף אחד התגייסתי לקרבי חיל הנדסה קרבית גדוד 67 אני זוכר שבשבועות הראשנים הייתי מצטיין בהכל בוחן מסלול ראשון מבחן בארור מקום 3 ציון גבוהה ואז הכל התפוצץ ניכנסתי ללחץ כיאלו אני בתוך מלחמה ראיתי שחור בעיננים המחשבות ניכנסו בי אבל הפעם בכל הכוח וכשאני אומר שאני רואה שחור זה לא משל באמת ראיתי שחור ניסיתי לבקש קבן מהמפקד הישיר שלי ואז הוא שאל אותי מה יש אמרלתי א ב ג רשם אותי במחברת שלו עברו כבר שלושה שבעות ואני כבר מרגיש שאני הולך עוד שניה להתאבד לחץ בחזה ביום רגיל תוך כדיי שמורידים אותך לשטח צועקים עלייך הקפצות ב 2 בלילה אין זמן לשתף אף אחד היה בשעה 10 כיבוי אורות פשוט כולם הלכו לישון ואני הייתי בוכה בשקט שאף אחד לא ישמע עד 2-3 ליפנות בוקר ואז נירדם קצת קם לפריקות ואז תרגילים כיתה וכו אחריי מלחמות ניכנסתי לקבן אמרתי לו שמע אני לא מסוגל יותר אני זוכר המילה הראשנה שהוא אמר לי מפה אתה לא תיצא תשכח מיזה לילה אחד אחריי מסדר ניכנסתי לחדר של המפקדים הגעתי למפקד הישיר שלי כדיי לשתף אותו שאני לא יכול יותר הוא צעק עליי מה ניראה לך שאתה עושה פה דחף אותי יצאתי ואז פה היה כבר פיצוץ פשוט התחלתי לריב עם כולם לסרב פקודות ואז משפט ועוד משפט 28 פה עוד 14 סוגר שם ואז שלחו אותי למעצר בבסיס לייד ל7 יום היו במעצר 6 חברה באתי לאחד החיילים מהמעצר בבכי אמרתי אחי אפשר חיבוק? הוא אמר לי בטח באותו לילה סגרו את החדר של העצורים מואז רק יורדים עליי שאני מבקש חיבוק שאני מסכן כמה ימים אחריי עשו משחקי כאפות אמרתי שאני לא רוצה להשתתף אז לא שאלו פשוט נתנו כאפות התחלתי לדבר לעצמי מתי שכולם הלכו לישון נסיתי לחזק את עצמי אחד הבחורים שהיה מיטה ליידי אמר מה אתה משוגע אתה מדבר עם עצמך אמרתי לו לא אחי אני לא מסוגל יותר חזרתי אחריי המעצר לבסיס ואז שחזרתי לבית כבר איבדתי את זה שברתי דברים מרים ידיים על כולם מישטרה הכל בקיצור אחריי 4 וחצי חודשים של גהינום יצאתי מהצבא שבור בלי כוחות אין מי שיעזור הדבר היחיד שהחזיק אותי זה רק הכדורים מאז ועד היום אני לא מוצא את עצמי מחליף פעם בשבוע עבודה לא מסתדר עם החברה כמו שהייתי בגיל 16 וואלה כל מה שרציתי זה רק ליפרוק
עגנון
הסבר למפקד בדיוק מה אתה חווה, ודרוש טיפול מתאים למה שאתה חווה. אל תוותר. אל תסרב פקודות כי אסור ורק יסבך אותך, ואף שבצבא אין סדר פעל תמיד בדרך חיובית של תלונה לאחראים. אל תתאבד בשום אופן, אתה חשוב וחבל שאף פעם לא תוכל לחזור ליהנות מחיים יפים יותר. אני מניח שאסור להיכנס לחדרי מפקדים בלי רשות, אפשר לדפוק על הדלת ועדיף לקבוע פגישה עם המפקד ועם הקבן. אולי תכין לעצמך רשימה של מה שתתאר לקבן ולמפקד, ותדבר לפיה באופן שקול ומסודר. יחד עם זה, השתדל להיות חייל טוב ככל שתוכל.