ליהי שלום. אכן לא פשוט בגיל ההתבגרות, אבל בהחלט יש דרכי טיפול אפשריות. הגישה היא לנסות טיפול לא תרופתי כבסיס עיקרי של שיקום הגוף וגם בצד המנטלי. בסיס הטיפול בצד הלא תרופתי הינו של מציאת פעילות גופנית ברמה סבירה, כזו שתוכל להתמיד בו. בנוסף חשוב לתת מקום לטיפול פסיכולוגי מתאים (לרוב בעבודה של טיפול קוגניטיבי CBT)- אולי גם בשילוב ההורים, כי זה גם התמודדות משפחתית. איך לשפר את התקשורת בבית למול חברים. דבר אחרון הייתי שם דגש גם על הנושא הלימודי בבית הספר- איך מתקשרים זאת לכיתה, ולראות האם מפריע בלימודים ובמבחנים. יום טוב , ובהצלחה זה אפשרי

אני חושבת שבגיל כזה ההמלצה הכי טובה זה חיזוק קשרים! לא לוותר על בילוי עם חברות טובות על אף הכאבים והתגייסות משפחתית על מנת לאפשר לה חיים צעירים ככל האפשר. לא פחות חשוב לחזק קשרי משפחה בינה לבין אחים/אחיות דודים/ דודות וילדיהם. ככל שיהיו לה יותר אפיקי תמיכה כך תרגיש יותר חלק ממשהו ותשאב מכך כוחות. בהצלחה רבה ורד

מצטרפת להמלצות ואוסיף שישנם גם טיפולים רגשיים לא קונבנציונליים כגון תטא היליניג , אקסס בארס , nlp שעובדים על התת מודע , האמונות שמלוות אותנו בחיי היום יום ועוד . בנוסף , יש לנו בעמותה , גוונים של סגול לקידום זכויות חולי פיברומיאלגיה קבוצת וואצאפ לנוער עד גיל 18 , מוזמנת באהבה גדולה לצרף את ביתך לשם , שם היא תוכל לקבל תמיכה משאר חברי הקבוצה ולשתף מהמידע שיש לה . תמיכה בהחלט היא חלק חשוב מאוד בכל גיל ובטח ובטח בגיל כה צעיר .

ליהי שלום, אין ספק שהדגש צריך להיות בעיקר על טיפולים לא תרופתיים: פעילו גופנית מתונה, טיפולים פסיכולוגים, מדיטציה, הידרוטרפיה ועוד. את צריכה רופא שמבין ומטפל בפיברומיאלגיה שיוכל ללוות אותך בתהליך. בצלחה