טיפול וחשיבותו
אני זוכרת. זוכרת את הזמן הזה שהסתרתי מכולם את הגיהנום שעברתי. זוכרת את ההקאות הבולמוסים והתחושות הקשות. זוכרת את השקילות האינסופיות החבאת הממתקים והאשמה.
חודשיים כאלו עברו. ואז הרגשתי שזה פשוט לא נורמטיבי דבר כזה. וסיפרתי לאמא.
התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית. לא אהבתי ללכת אליה. לא היה חיבור טוב.. ואחרי ארבע חודשים לא היה שיפור אצלי. החלטתי להחליף פסיכולוגית.
והתחלתי גם דיאטנית.
החיבור לדיאטנית התחיל כבר מהרגע הראשון. בשני הפגישות הראשונות רק בכיתי. הרגשתי בושה במה שהפכתי להיות.. ואשמה.לאט לאט נפתחתי וסיפרתי את סיפור חיי.. והדיאטנית. הקשיבה בסימפטיות, ברוגע ובקבלה.הפגישות אצלה הפכו לרגעים שחיכיתי להם בשבוע.. רגעים של צחוק ושמחה ולעיתים של עצב וכעס..<
אהבתי אותה ועד היום אני מטופלת שלה(שנה ו8 חודשים יחד)
את הפסיכולוגית השניה שלי הכרתי ובליבי חששות רבות.. האם אצליח להתחבר? לספר על עצמי את נימי נפשי הכואבים כל כך? נכנסתי לטיפול ופגישתי הראשונה היא אמרה לי אנחנו ננסה כמה פגישות ונראה אם יתאים.. ואם כן נמשיך בטיפול. בתוכי דאגתי.. עד שמצאתי פסיכולוגית כבר אצטרך להחליף? התחלנו את הטיפול.. כבר בהתחלה ראיתי שגישתה שונה מהקודמת. היא היתה אמפטית מאד. עם המון ניסיון.. והתחלתי לפתוח איתה הכל. וברור שהיו משברים בדרך.. ההורים נפגשו איתה פעם אחת ולי היה קשה לתת בה אמון לאחר מכן.. אך זה עבר .. וגם אליה התחברתי מאד.
בעזרת שתי המלאכיות הללו.. ובעזרת כח רצון רב מצידי רכשתי כלים איך להתמודד . איך לווסת רגשות, ולווסת את האוכל. וכעת אני בתהליך ארוך של החלמה.לא מוותרת.
לא אני....
מקנאה בך...
Op
לא לאבד אמונה
פפפפ
אלופה!!!
Op
תותחית !!!!