מנהלי קהילה
איך להתגבר?
שמונה שנים של התקפי זלילה והקאה שמגיעה מיד לאחר מכן, תקופות חשוכות של מערבולת רגשות וזאת התוצאה.
שנים שסחבתי את זה על גבי לבד, לא שיתפתי אף אחד.. אולי כי התביישתי ואולי כי אני לא רוצה לפגוע בהם.
התקופה האחרונה מלאה בשינויים ובלא נודע, מה שגרם להחמרה בסימפטומים. בעקבות כך אדם שקרוב אלי שם לב לשינוי (חולשה, התעסקות יתרה במשקל, ומראה כללי של חולי), אני לא מעניינת להכאיב לאף אחד אך בעקבות לחץ מצידה סיפרתי לה את האמת.
הכאב והאכזבה שנשקפו מבעד עיניה פשוט רמסו אותי, אני לא מעוניינת להיות נטל על אף אחד ועכשיו זה הפך לבלתי נמנע. אתמול הייתה לנו שיחה בה היא שיתפה אותי שהדבר היחיד שהיא חושבת עליו הוא אני ואיך לעזור לי ״לצאת״ מזה. היא הסתכלה עלי ומיד ידעה שאני אחרי התקף, המבט שלה והמילים שאמרה פשוט גרמו לי לחרדה: ״אני חושבת שאם זה ימשיך נצטרך לפנות לעזרה״.. שלא תבינו לא נכון, אני מעוניינת לטפל בזה ואשמח לעזרה אבל כרגע זה בלתי אפשרי מסיבות כאלה ואחרות. כרגע היא הסכימה לתת לי צ׳אנס לפתור את זה לבד, וזאת הסיבה שאני פונה אליכם.. איך אני יכולה לטפל, להביס את השדים בנמצאים עמוק בתוך תוכי.. הרי שנים שאני חייה במקביל אליהם, האם הם כבר חלק מהאישיות שלי?
ד״ר מיכל בן מאיר
הי יקרה, זה באמת מאד מפחיד כשהסוד יוצא החוצה וזה מרגיש שזה לא בשליטתך. לצערי זה כמעט בלתי אפשרי לצאת מהפרעת אכילה לבד. את מתארת סימפטומים קשים וארוכי טווח ומעבר לזה שזה דורש טיפול אני באמת מאמינה שמגיע לך טיפול עם צוות מקצועי שמבין ויודע מה זו בולימיה. אם תכתבי באיזה אזור את גרה ובאיזו קופת חולים נוכל לייעץ לך לאן לפנות. מציעה שתראי את מה שקרה כהזדמנות לטפל בעצמך במקום דבר להתבייש בו. את לא עול על אף אחד, יש לך מקום פה ובעולם הזה. ואנחנו פה.