מה קורה כשמטפלים בסימפטום ולא במחלה (כמו שקורה בשחיקה)
שנים רבות הטיפול בשחיקה הוא על ידי נסיונות להקטנט סטרס חיצוני (מהמעביד למשל), ולימוד איך להתמודד עם סטרסס.
רק מה? זה לא עוזר וכמויות הרנשים שחוות שחיקה רק הולכות וגדלות, וגם- זה מאריך את הסבל.
הטיפול חייב להיות באנשים לפי שיטות שמבינות שעיקר האחריות היא של האדם עצמו.
בדיוק כמו שניתוח בריאטרי בעצם לא פותר על הבעיה כי הוא מטפל רק בסמפטום. ולפעמים התוצאה של טיפול בסימפטום בלי הבנת המחלה היא הרת אסון...
מנסיון שלכם- איפה נעוצה הבעיה של השחיקה אצלכם או אצל אלו שאתם מכירים?