היי לך:) אני התגייסתי חולה כשאף אחד לא ידע על מצבי ( גם בבית ) ובמשך ההתחלה וההסתגלות היה מאוד קשה. היו עליות ומורדות אבל בעיקר בצבא מצאתי רצון להחלים. פניתי לעזרה בצבא והייתי מטופלת רוב השירות שלי אצל דיאטנית. בהמשך גם אצל פסיכיאטר. ( מדי פעם קבן אבל לא כלכך הייתי בעניין) "חווית הצבא לאור המחלה" היא לא באמת חווית צבא. היא אסון וזה יכול להיות מאוד מסוכן. מצד שני, היא יכול מאוד לעזור בהחלמה. אם אתה מתגייס ככה או ככה, אני מאוד מציעה לספר למפקדים ולהיות גלוי. אני גיליתי בצבא מערכת תמיכה חזקה הרבה יותר ממה שחשבתי. גם אם המצב עכשיו "בסדר" או "פחות גרוע" לא יזיק להיות במעקב ואפילו חשוב. וזה כיף וטוב לא להיות לבד. אני מזמינה אותך להמשיך לדבר על זה בפרטי אם תרצה :)

תצהיר על המחלה שלך ואני כותב בפירוש "אל תתגייס" צבא זה לא לכולם. בצבא כל מה שאתה חווה כרגע יחמיר לך כי הצבא זה לא גן ילדים, יש משמעת קשה, עליות משמר, ואם זה קרבי אז בכלל אתה אוכל חצץ, לך תעשה שירות לאומי בבית חולים או במשהו אחר, תדווח תדווח תדווח לצבא על זה, אחרת להילחם בצבא שאתה כבר בתוך המערכת יהיה לך בעיה. תגיש לצהל את המסמכים הרפואיים הרלוונטים תיגש לוועדות ושיתנו לך פטור, אם אתה חושב שהבולמיה הזו תפטר בדחיית שירות מה טוב למרות שלדעתי בצבא זה רק יחמיר לך כי הצבא יש בו הרבה לחץ. אני שירתתי 3 שנים בצבא, והייתי תחת כדורים וגם במעקב רפואי צמוד להגיד לך שזה היה גן עדן אשקר, בדיעבד שירות לאומי כבר עדיף. תדווח תדווח תדווח.

הי יוסי, השירות הצבאי בהחלט יכול ועלול להחמיר את הפרעת האכילה, וגם אם לא להחמיר, עצם קיומה של הפרעת האכילה יכול להקשות מאד על השירות הצבאי, כפי שתיארו לך פה מניסיון אישי. אני מתארת לעצמי שיש גם מקרים שונים, אבל זה כמובן תלוי באופי הפרעת האכילה, במידת החומרה, בסוג השירות הצבאי, וכדומה, ולא כדאי לבנות על זה. כפי שנכתב פה חשוב לדווח על מצבך וחשוב להמשיך ולקבל טיפול במהלך השירות.