מנהלי קהילה
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהרק שיבוא כבר
רק שיבוא כבר
13/11/19 13:28
3 תגובות
לפעמים אני מסתכלת במראה. משתדלת להימנע מהמפגש הבילתי אמצעי הזה, ובכל זאת. כשעיניי נפגשות בעיניה של זו שבמראה אני מתמלאת תסכול, חוסר אונים ושנאה עצמית הרסנית. לכן אני שונאת מראות. היום, לראשונה, נעמדתי מול המראה מרצוני, הסתכלתי על זו שבמראה וניסיתי לראות אותה כמו שהמשפחה רואה אותה, כמו החברות, הקולגות במשרד, סתם אנשים שראו אותה ברחוב. הסתכלתי עליה ולראשונה הרגשתי שאני והיא- אחת. לראשונה חשבתי שאולי אני כן שווה משהו, אולי יש בי מעלות טובות שהופכות אותי לאדם בעל ערך ובילתי ניתן להחלפה.
ניסיתי למשוך את הזמן, להאריך את הרגע. לא הצלחתי. המחשבה החדשה חמקה ממני. אבל נשארתי עם תקווה שאולי יבוא יום ואראה את עצמי ככה על בסיס קבוע. רק שיבוא כבר.
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
ד״ר מיכל בן מאיר
תודה על השיתוף שלך. את מתארת צעד אמיץ ויצירתי. מצטרפת למשאלה שלך
ד"ר נועה גור-אריה
אכן משאלה ראויה.... האם את גם מטפלת בעצמך?
הכל אפשרי רק תאמין ותרצה ואני פה
הוא יבוא ואני מאמינה ועכשיו גם את צריכה וכאן זה העבודה שלנו תעמדי מול המראה וכן גם את לא רואה באמת תני לעצמך מילה טוב, מחמאה קטנה משהו קטן ונחמד אם תירצי אני פה גם לפרטי אני יותר מאשמח לעשות איתך את התהליך!!