זה גם רעיון נחמד ולא חדש, עוד הלל הזקן אמר "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מי אני" ואז הוריד עוד כוס של יין כי את הוודקה עוד לא המציאו. ועוד ידוע מספרות הפסיכולוגיה העצמית/העצמה שהכי טוב זה להיות הפסיכולוג של עצמך קודם כל, ושאתה בעצם התומך הפוטנציאלי הכי גדול של עצמך ושזה טוב לאהוב את עצמך. אבל מעניינת הבחירה דווקא בכלל השני, כי כל אחד לוקח את מה שהכי מתאים למשהו או לעצמו, לי למשל היו באמת ידידים שלא היו הכי טובים כשחושבים על זה, למרות שבזמנו הם גם הועילו לי, וזה משהו שהפריע לי - מישהו שאתה רוצה לסמוך עליו ובלי שאתה שם לב מכניס לך רעל במקום עיצה טובה או תמיכה, כמו שפטרסון אמר - מישהו שכשאתה מנסה להיגמל מסיגריות, מביא לך פקט במתנה. אז המסקנה של כל זה, שיתכן שאת בעצם רוצה להרגיש שאת יותר בשביל עצמך ולהעריך את עצמך יותר. לכל אחד יש תכונות חיוביות שהוא אוהב בעצמו וצריך להסתכל יותר עליהם. למשל אינטיליגנציה גבוהה או נחמדות או כל דבר אחר, למשל טעם טוב בסרטים. ואם את מעריכה את עצמך בצורה שאת מרגישה איתה מספיק טוב אז מעולה שטעיתי :) בכיף על הפוסט, אגב בסוף בחרתי ספר על 100 תכונות של אנשים מצליחים או משהו כזה, חשבתי ש100 עקרונות זה פי 10 יותר עקרונות מאלה של פיטרסון, הרבה יותר החזר עבור הכסף וזה גם נראה נחמד כשדיפדפתי בזה. אולי אבל אני אראה את המשך ההרצאה ובמבצע הבא, פעם בחצי שנה בערך יש מבצעים בחנויות הספרים. נחמד לכתוב לך/איתך :)

זה כבר פירוש אחר. פה את מדברת על זוויות מבט. וזה נושא מאד מעניין כי איך שמפרשים דברים ובאיזה פרספקטיבה מתייחסים לדברים משנה לגמרי את המצב. למשל במקום להרגיש חרדה בפירוש אחר עם זווית ראיה אחרת את עשויה להרגיש ביטחון עצמי. בזווית ראיה אחת האדם יחשוב שהוא לא יכול ובאחרת הוא יחשוב שהוא מסוגל. וכשיש כמה אנשים באירוע מסוים כל אחד מהם יחשוב דברים אחרים מהפרספקטיבה האישית שלו. בפרספקטיבה של צד אחד הוא זה שנפגע והצד האחר הוא האשם, בפרספקטיבה של הצד האחר זאת תהיה תמונה שונה.