5 שניות? אפילו פחות, זה נראה מפחיד וזה נראה גדול, אבל כל האומץ שצעד צריך זה שניה אחת של החלטה ופעולה וברגע שאתה מכניס את עצמך למצב אתה כבר מתחיל לזרום איתו ועושה משהו ולפעמים גם מצליח.
ולא צריך להתחיל עם הרים, עדיף להתחיל עם מטרות קטנות, משהו שרק קצת מפחיד אותך ואז לפעול וברגע שהתחלת את הפעולה אתה כבר תמשיך אותה. צריך רק רגע אחד של אומץ כדי לשנות את המצב ולשנות את הסיטואציה משתיקה והתחמקות לפעולה והצלחה אפשרית.

וזה מזכיר לי 2 אירועים, אני עשוי לחשוב על עוד, אבל זה מזכיר לי מהניסיון שלי בעיקר 2 דברים:

הראשון. באוניברסיטה בתחילת הקורס, כשבוחרים מקומות, זה דורש רק שניה אחת של אומץ לשבת במקום שמאפשר תקשורת עם בחורה חמודה במקום לשבת במקום שבאותו רגע תרגיש איתו פחות חשש ואולי אף יותר נוח אבל הוא ישאיר אותך בסיטואציה פחות נוחה מבחינת המשך התקשורת עם אותה בחורה. זה דורש רק רגע אחד של אומץ אבל רגע חשוב כי הוא קובע לגבי המשך הישיבה בקורס. ובדרך כלל לא קורה שום דבר רע, לי למשל מעולם לא קרה משהו רע ספציפית מגלל הבחירה של מקום הישיבה בתחילת הקורס.

השני. באימון התחלה, אני זוכר ששאלתי לגבי הנחיות על משהו בהמשך הדרך וראיתי מישהי הולכת ואני זוכר שזה בעצם דרש רק שניה אחת של להיכנס לתוך השיחה ואחרי זה כבר הייתי בתוכה, בתוך השיחה בלי שהרגשתי חשש או חוסר נוחות. ויכלתי באותה שניה לא לעשות כלום, אבל עשיתי וככה יצא לי עוד קצת להתאמן בלי להיפגע. ואפילו קיבלתי משפט מוטיבציה מזה "פשוט תמשיך קדימה".
ובנוגע לנקודה השניה, זה שאתה מתחיל שיחה עם מישהי ואפילו שהיא טיפה נשית, עדיין לא אומר שאתה בהכרח מעוניין במשהו רציני וזה נקודה חשובה שאני לא תמיד מצליח בעצמי להפנים בנוגע להתחלות ולאימוני התחלות. זה שהתחלת לדבר עם מישהי, עדיין לא מכריח אותך לקחת מספר או לעשות צעד הלאה וזה יכול להיות רק בשביל לדבר 2 דקות שיחה נעימה או לנסות בכלל לפתוח בשיחה ולהגיד משהו. שזה גם צעד חשוב והתקדמות רבה על שתיקה וחוסר פעולה עם נשים.

שיהיה בהצלחה, אנשים.
צל לילה (אגב הכינוי זה בעקבות ההתקף הפסיכוטי האחרון שעברתי שהיה דווקא כיפיי באופן מוזר, לא קשור למשהו עם בנות)