תודה שי, אתה מקסים כהרגלך (: בשביל חיים טובים יותר אני צריכה לצאת מהבית. ובשביל זה אני צריכה סיבה מספיק טובה ולגיטימית מבחינת ההורים.. לכן לימודים זו האופציה שעומדת לרשותי כעת (או להתחתן...) ובשביל חיים טובים יותר אני צריכה ללמוד ולהתפתח. להיכנס לשגרת חיים קצת יותר רצינית. שארגיש שיש לי אחריות ומחוייבות כי לצערי קל לי לוותר על החיים שלי, אבל על תואר קצת יותר קשה.. ולא כי אני לא מעריכה את החיים או כי תואר זה לא חלק כלשהו מהחיים שלי, ההיפך הוא הנכון. פשוט כשהדברים מוחשיים יותר קל לי להרגיש את מה שאני עלולה לאבד מאשר כשמדובר בדברים שתלויים באוויר או טרם קרו.. ואני יודעת שבטווח הרחוק הלמידה עכשיו תהיה לי נכונה. לגבי המטפלים וההורים- המטפלים שלי קצת מיואשים מההורים שלי... כלומר, העבודה מול ההורים שלי גדולה מידי וסיכויי ההצלחה שלה נמוכים וזה לא שווה את ההשקעה.. עדיף לתעל את המשאבים האלו לטובת בניית העצמי שלי וההתמודדות בלי ההורים..

אין לי אפשרות להחזיק עבודה כשאני מטופלת ככ הרבה פעמים במשך השבוע.. זה מאפשר לי רק שתי משמרות בשבוע וזה לא מספיק ובעיקר ישחוק אותי יותר.. הפתרונות אכן תלויים בי ובמה מקובל עליי, כי בסוף הכל נתון לבחירתי.. אבל אם אלך בדרך שאני רוצה- יש סיכוי לא קטן שאאבד את המשפחה שלי ואני לא מוכנה לוותר על זה.. אתה צודק, אולי אני צריכה לאזור קצת יותר אומץ ולאפשר לעצמי לטעות ולנסות קצת יותר בתוך הגבולות שלי.. תודה על המוטיבציה!

אולי באמת כדאי לפרוס את זה על תקופה ארוכה יותר ולא לגשת במועד הקרוב? מצד שני, אולי עדיף להשקיע עכשיו חודשיים שיהיו קצת מטורפים אבל זה ייגמר מהר יותר? פסיכוסומטיקה היא בעצם מחלה או תופעה נפשית-גופנית (פסיכו- נפשי, סומטי- גופני). מה זה בעצם אומר- שהרבה פעמים קשיים ותהליכים נפשיים מתבטאים באמצעות הגוף. אצלי לדוגמה מצבי לחץ וחרדה (בעיה נפשית) גורמים לכאבי ראש ומיגרנות, כאבי בטן, אינסומניה (נדודי שינה), חום וכו.. ביטוי גופני לקושי נפשי. לכל התופעות הגופניות שאני חווה אין מקור רפואי- כשיש לי חום זה לא נובע משפעת או הצטננות, זה נובע ממשהו נפשי שעובר עליי ומתבטא בצורת חום. וכמובן שאני בודקת שאין באמת מקור רפואי שצריך לטפל בו שהוא זה שגורם לתסמינים האלו.. מה שקראת בויקיפדיה על שיתוק וכאב כרוני זה כבר מצב קיצוני של ביטוי גופני לתהליך נפשי שעובר על בן אדם. מקווה שהצלחתי להסביר קצת..

האמת שכרגע מדובר בפסיכומטרי שעונה על המצב השני- לימודים מלחיצים שצריך לעבור. ועם זאת אני מרגישה שזה גם מפרה ומספק אותי.. אני נהנת מהלמידה, מהמפגש עם אנשים חדשים, ונהנת מהעיסוק במשהו שלא קשור להפרעת האכילה שלי- סוף סוף. אני פשוט ממש מתקשה לשלב בין השניים, בעיקר בגלל לוח זמנים צפוף והרבה נסיעות.. אבל זה בשיח מול המטפלות שלי ואנחנו מנסות לגבש תוכנית שתהיה הנכונה לי ביותר מבלי לפגוע בלמידה ובטיפולים. תודה רבה לך, ושאפו על ההישגים. זה לא מובן מאליו❤