העיר סגורה ואני כרגע האדם היחיד במשרד. בעקרון, אני אמורה לקחת את כל הציוד ההכרחי לעבודה ולעבוד מהבית בשבועות הקרובים. בעקרון, אני גם גרה עם בעלת דירה כדי לא לגור לבד.
בפועל, בעלת הדירה נסעה לחו"ל לפני כמה שבועות ועכשיו לא יכולה לחזור. בפועל, אני יודעת שאם אשאר לבד עם הפרעת האכילה המצב שלי ידרדר.
אז נותרתי מבולבלת. אני מקווה שלא באמת יטילו עוצר על העיר כדי שאוכל להמשיך להכנס למשרד וככה לא להיות בבית. המצב הזה מפחיד אותי. פחות מלהדבק ויותר מליפול.
עריכה: יצאה הודעה שאסור לצאת אלא במקרים הכרחיים או לצורך ביצוע פעילות גופנית ואז חייבים להיות לבד. המצב הזה מפחיד אותי ואין לי לאן לברוח. בדרך כלל בית חב״ד היה סוג של מקום מפלט אבל גם הוא נסגר... כנראה שאלך ליער. זה המקום היחיד שלא ירגיש מוזר. גם ככה שם זה תמיד רק אני והסנאים
עריכה2: פאק. הוטל עוצר. אין לי מושג מה אני עושה

24/3/2020

מעדכנת שכנגד כל הציפיות הולך לי די טוב.
בכל בוקר אני יוצאת לשעה\שעה וחצי הליכה ביער (אין שם משטרה), שותה קפה, אוכלת משהו ומתיישבת לעבוד. בסך הכל אני אוכלת די מסודר ונראה לי שבכמות מספקת. בערב אני רוקדת עם Just Dance ביוטיוב ויוצאת לסיבוב קצר בחוץ.
בעצת הפסיכולוגית, בחרתי שכנים שעמם אני נפגשת. הגענו יחד למסקנה שהסיכוי להדבק בקורונה די נמוך אם אני נפגשת רק עם אנשים שנפגשים רק איתי, והוא עדיף על להיות לגמרי לבד במשך מספר שבועות.
על הדרך אני מוציאה גם את הכלבים של השכנים לסיבוב והשקט המוחלט בבית עושה לי טוב מבחינת עבודה.

אני קצת חוששת מליל הסדר. האופציה הכי טובה שיש לי כדי לחגוג היא עם אותם שכנים. די ברור שזה מה שאעשה אבל זה הולך להיות מוזר. אין להם שמץ של מושג מה זה פסח, חוץ מזה שבני ישראל יצאו ממצרים. אני צריכה לחשוב איך עושים את זה כדי שיהיה נורמלי איכשהו.