הרגשה זה דבר מאוד חזק, זה גם תופס אותי לפעמים... אבל לא תמיד היא האמת שלי.
כנראה שכל הטיפול התרופתי, לא משנה באמת את המחשבות
הפריעו לי לישון הלילה, ואני מהבוקר עד עכשיו נלחם לא 'להכנס לדכאון'
איך הדכאון מושך אותי אליו, כאילו איזו גלידה טעימה... אין לי חשק אפילו להתפלל... אבל אני מתפלל!
כל העבירות שעשיתי [ושלא עשיתי...] אי פעם מזדקרות מולי במלא העוצמה
כאילו אני פושע עולמי, וגם אם כן, מה הם נזכרות לבוא עכשיו בדיוק כשאני בדכאון?
ואיפה המצוות והמעשים הטובים שעשיתי? אני ממש לא רואה אותם בכלל כעת
כן, בדיוק כך מתנהג הדכאון האכזרי והשקרן, שרוצה להשחיר אותי לגמרי, והוא קצת מצליח
אני יודע שהוא שקרן גדול... וזה מה שנותן לי את הכח.
בעזרת השם יתברך, ההרגשה הזו עוד תעבור, בקרוב או ברחוק.