כמונימוזיקה שירה ושאר ירקותכשהקאבר עולה על המקור

כשהקאבר עולה על המקור

יאיר - ערן

מנהל קבוצה

06/02/21 22:37

22 תגובות

יש לא מעט המקטרגים על קאברים, אבל לרגע בואו נחשוב על הרעיון של הקאבר או על מושג של אין-קאבר.

הרי במוסיקה קלאסית אין לזה משמעות כי בעצם הכל קאברים. יותר גרוע מזה - במוסיקה קלאסית הכל נשמע פחות או יותר כפי שהיה אמור להיכתב במקור ( ואולי אני שלא הורגלתי באנינות טעם קלאסית, אני לא באמת מרגיש הבדל ענק בין הביצוע של התשיעית של בטהובן ע"י הסימפונית של ברלין לבין הסימפונית של שיקגו).

בג'אז בעצם הכל הכל קאבר. הרי ביצועים משנות ה-20 וביצועים מהשנים האחרונות לעולם יהיו שונים. איכשהו בתור "הדיוט" ג'אז אני תמיד אומר לעצמי שבג'אז הביצוע הוא החשוב והמלחין פחות. תחשבו למשל כמה ביצועים יש ל-summertime האלמותי. מהביצוע המקורי לפורגי ובס, דרך הקלאסיקה של ארמסטרונג ופיצ'ג'ראלד, דרך הזעקות של ג'ניס ג'ופלין ועד הרגטיים המענג של נורה ג'ונס הנפלאה. לכל אחד הפרוש שלו של summertime.

אבל דווקא למוסיקה הפופולארית המבצע הוא החשוב. הרי לעולם שיר של דילן הוא שיר של דילן. וכל קאבר לשיר של דילן יפה או לא יפה הוא רק קאבר לשיר של דילן, ואף אחד באמת לא יכול להתחרות בהגשה של פרדי מרקיורי.

בקיצור לקאבר יש סטיגמה של אחד מהבאים :
1 - זילות המקור ומין סוג של עצלנות ללכת אל חוף מבטחים של שיר מוכר ואיכשהו לחדש אותו
2 - אינטרפרטציה שונה מהמקור ( איטי לעומת מהיר ולהפך, רועש לעומת שקט ולהפך וכדומה )

אבל לפעמים הקאבר עולה על המקור. זה לרוב קורה בשיר פחות מוכר שפתאם זוכה לשינוי שגורם לשיר להיות מש "וואאו" כזה.
יש אינספר מקרים כאלו.
אני זוכר שהמקרה הראשון שבו אמרתי לעצמי "וואאאו זה יותר מהמקורי" זה כאשר שמעתי את Jelous Guy של רוקסי מיוסיק והקשבתי לביצוע הרזה של ג'ון לנון ואמרתי לעצמי שעם כל הכבוד ללנון ויש טונה של כבוד, בריאן פרי שיחק אותה.

אז הנה המקור הרזה שמבחינתי הוא דוגמא נהדרת למורים לאנגלית ללמד past progressive בצורה מעניינת

I was dreaming of the past
I was feeling insecure
I was shivering inside

תגובות

יאיר - ערן

מנהל קבוצה

הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE

06/02/21 22:40

ועכשיו לביצוע הבומבסטי והכל כך נהדר ( בעיניי בעיניי ) של בריאן פרי. פתאם השיר מקבל מבחינתי משמעות כל כך גדולה. יאלללה תתחילו להפציץ בעוד דונמאות

רוני -ער"ן

06/02/21 23:06

One של ג'וני קאש לא רואה ממטר את של u2 רק לפי גוון הקול והגיל מרגישים שזה אדם שעבר משהו ולא רק שר..

יאיר - ערן

מנהל קבוצה

הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE

07/02/21 0:14

דוגמא נהדרת. אם היו אומרים על 1000 אמנים שהיו יכולים להצע את ONE לא הייתי בחיים חושב על ג'וני קאש. אכן לטעמי קאבר לפנתיאון

לולי10000

07/02/21 0:26

לא רק שיש הבדלים בביצועים של מוזיקה קלאסית ומערבית בכלל, יש הבדל בניצוחים של מנצחים שונים, תפקידים שמנוגנים בקונצ'רטי שונים על ידי סולנים שונים, בדיוק כמו שיהיו הבדלים בין מקהלות שונות שישירו אותה היצירה באותה שפה. אהיה כנה ואומר שמפאת ריכוז מועט שיש לי כרגע לא המשכתי לקרוא עד תום הפוסט אבל זה נושא כל כך מרתק שהעלית. אני מקווה שאוכל להתייחס יותר בשבוע הקרוב. תודה, יאיר.

running UP that Hill

07/02/21 2:01

קאברים זה נושא מרתק אני אוהב מוזיקה קלאסית, אבל לא מבין גדול, היצירה שאני הכי רגיש בה לביצועים שונים, זה הקונצ'רטו השני של רחמנינוב, כבר בשתי השניות הראשונות של הפסנתר אני יכול להבין אם הדרמה של היצירה הנפלאה הזו תעבור או לא. במוזיקה פופולארית אני מאוד אוהב קאברים, אבל אני מצפה שהם יהיו שונים לחלוטין מהמקור יביאו משהו חדש, איזה זרעון שהיה בשיר המקורי שהם הצליחו לגדל למשהו חדש, אחרת זה מרגיש לי קריוקי יצא לי לעבוד בהרכב שלי על שני קאברים, אבל דאגתי לבחור שירים שאני לא 100% אוהב, אחרת לא הייתי מרגיש את הצורך לשנות אותם וכנראה שגם לא הייתי מסוגל לשנות אותם. ומבחינתי אי אפשר לדבר על קאברים בלי לציין את Song to the Siren אני מודה שנמנעתי מלשמוע את המקורי של טים באקלי במשך שנים, חשבתי שאין טעם, מי כבר יכול לשיר כמו ליז' פרייזר, אבל כשהקשבתי לו, גיליתי שהוא לא פחות נפלא

running UP that Hill

07/02/21 2:36

ובאקלי

יאיר - ערן

מנהל קבוצה

הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE

07/02/21 9:58

החזרתי אותי ברגע לשנות ה-90 עם אליזבת פרייזר הנפלאה ותאומי קוקטו - נפלא. הזכרת את טים בקלי אז אפשר כמובן לדבר על הבן שלו שעשה את הימור חייו והלך על הכי קלישאה שיש. הרי מה באמת הסכוי להשאיר איזה רושם עם קאבר להללויה של לאונרד כהן. אבל ג'ף באקלי הוא לא סתם אחד - הוא נשמה מהלכת שמתישהו הפסיקה צערנו להלך עוד מעט פורים ותמיד בפורים עושים מרתונים של קאברים והביצוע שלו זכה במקום ראשון באיזה מצעד מסויים שנעשה מתישהו ב88 FM

running UP that Hill

07/02/21 15:06

וואו, מודה שחשבתי ששמות המשפחה הדומים הם רק צירוף מקרים, אבל עכשיו רצים לי בראש כל כך הרבה קווי דמיון:) יש לי רעלת קשה מהללויה, אז אפילו שהקאבר שלו מוצלח אני לא יכול ממש להקשיב לו, מעדיף את המקוריים שלו

running UP that Hill

07/02/21 2:29

יש גם את בלאק הול סאן, שסאונד גארדן לגמרי הפכו אותו לשלהם, ורק לאחרונה גילית ש I'll always love you הוא בכלל של דולי פרטון ולא של וויטני ועוד קאבר לא מוכר שכנראה היה משמעותי רק לי, בתקופת התיכון, מירנדה סקס גארדן לקחו את השיר הקטנטן של הליידי ברדיאטור מראש המחק של דיוויד לינץ' המופלא והפכו אותו לגיהנום עלי אדמות בדיוק כמו שנותיי בתיכון;) זה לא לכל אחד, אבל הבית השני עדין עושה לי צמרמורת:)