מהשלישייה הראשונה שציינתי, ליבי שייך לג'וני, קשה לעמוד בקול שלה, אבל דווקא האלבום הכחול שלה הוא לא זה שכובש אותי, האלבום שאני תמיד חוזר אליו, זה אלבום הבכורה שלה, סופר מינימלי, רק היא והגיטרה, וכ"כ הרבה רגש ומסתורין זורמים שם בין השירים.

באינדי, אחד המוזיקאים האהובים עליי הוא Patrick Watson הקול המלטף והמלודיות המצמררות שלו תמיד סוחפים אותי, גם ההופעות שלו הן כיף גדול.

שלום גם לך:) הלב שלי הולך עם הוינטג'ים ליאונרד ניל וג'וני ואולי בגלל שאני בא בימים השירם של אנשים שכבר עברו דבר או שניים בחים עושים לי את זה יותר במיוחד כשהם טובים (כמובן שבאוזניי) ושיר הפרידה של מר כהן לגמרי עונה על ההגדרה הזאת you want it darker

היי היי , כשהייתי צעיר חשתי מין בוז בוסרי למוסיקאת קאנטרי ופולק. בגרתי וזקנתי ומצאתי עצמי יותר ויותר אוהב מוזיקאת פולק נהדרת. שניים מהם הם עמודי תווך קנדיים ( יאנג ומיטשל ). מודה שגם ליבי שייך לג'וני מיטשל, מנערותה עם קול הפעמונים ועד בגרותה עם קול הסיגריות שאיכשהו עושה לה טוב כשעברה לסגנון ג'אזי שכזה. ואם ג'אז אז השיתוף שלה עם מינגוס המפולא הוא פשוט גאוני אגב אהבתי מאוד את patrick watson - רק תזכיר לי מה זה בדיוק הופעה .... ?