שלום רב 

בת כ40 . כשהייתי כבת 20 . בעקבות דמוי עצמי נמוך (שעלה הרבה מאז) נתקעה לי מחשבה שאולי אני לא מדברת בחופשיות כי יש לי בעיה באות מסויימת . זה ככ הפחיד אותי וגרם לי לחרדה בעניין וגם לכישלון. שכל פעם שהגיתי את האות כאב לי ונורא נבהלתי . מאז זה שקט רב החיים- לא יכולה להגיד ב100%. אבל ב90...

אך בזמני קושי ולחץ בחיים זה צף במלוא עוזו ומשגע את השכל ואת הפה אך בעיקר קשה לי להתמודד עם הזכרונות . אני נזכרת באותם מילים שניסיתי לומר והייתי מתוסכלת , שוב כואב לי הפה , אני אומרת את אותם מילים ונתפסת חרדה כמו בפעמים הראשונות , יש לי טראומה כזו מאז . כרגע התחלתי פבוקסיל ואני מבינה שההשפעה תיקח זמן . מה עושים עם הזכרונות הקשים? עם המילים המסויימות שמעלות בי חרדה בגוף בכל פעם ? ואני מדגישה את אותה אות וגם אז זה כואב . בקיצור לא נעים ! מרגיש שהחוויה הראשונה הטראומטית לא משתחררת ממני והפה והלשון לא בשליטה .

אני בטוחה שפעם פעם הגיתי את האות מצויין בלי מיצמוץ, אבל זה לצערי השתרש במשך השנים . ההצפה היתה לפחות 5 פעמים בחיי .