הורמון גדילה מהווה את אחד המרכיבים החיוניים לבניית מסת עצם, ומחסור בהורמון גדילה, כמו גם עודף של ההורמון המוביל בין השאר למחלת האקרומגליה (ענקות), עשויים לערער את יציבות מערכת העצם.

עבודות בעבר כבר הראו כי מחסור בהורמון גדילה עלול להוביל לאובדן מסת עצם ולירידה בצפיפות העצם, וכך גם מעלה את הסיכון להתפתחות שברים באזורים שונים בגוף.

מחקר מעקב שבוצע באיטליה מצביע על סיכון בקרב בוגרים שמאובחנים עם מחסור בהורמון גדילה לפתח שברים בעמוד השדרה, שעשויים להיות מלווים בכאבי גב, להגביל את יכולת התנועה של עמוד השדרה ואף להוביל לנכות זמנית או קבועה. סיכון זה היה גבוה במיוחד אם לחולים אלה לא הותאם טיפול תרופתי בהורמון גדילה.

החוקרים מאוניברסיטת ברשיה באיטליה ביצעו מעקב פרוספקטיבי אחר 40 חולים בוגרים שאובחנו עם מחסור בהורמון גדילה, אולם לא טופלו בהורמון גדילה שלוש שנים לפני תחילת המעקב. החולים עברו בתקופת מעקב שנמשכה שש שנים בדיקות שונות, לרבות צילומי רנטגן לבירור נזקים בחוט השדרה ובדיקות להערכת צפיפות העצם (DXA).

ירידה בצפיפות עצם

לאורך המעקב, 19 נבדקים טופלו בהורמון גדילה בהתבסס על פרוטוקולים רפואיים בתחום, וכן על רקע החלטת הרופא והסכמתם לכך. עם זאת, 21 מהמטופלים לא טופלו בהורמון גדילה לאורך כל תקופת המעקב, בין השאר בעקבות גיל מבוגר (70 ומעלה), סירוב המטופל/ת או ממצאים קליניים שאינם מאפשרים טיפול בהורמון גדילה, כמו אבחון גידולים שונים. החוקרים בחנו את ההבדלים בין שתי קבוצות אלה.

במסגרת המדגם הראשוני והמצומצם, החוקרים זיהו קשר חזק בין מחסור בהורמון גדילה לבין שברים בעמוד השדרה. בתחילת תקופת המעקב אובחנה ירידה במסת העצם (אוסטאופניה) בקרב 28.6% מהחולים המבוגרים מעל גיל 50, ואוסטיאופורוזיס אובחן בקרב 21.4% מתוכם. כמו כן, 23.1% מהחולים הצעירים מגיל 50 זוהו עם צפיפות עצם נמוכה ביחס לטווח המקובל לגילם.

בתחילת המעקב, 13 חולים, כשליש (32.5%) מהנבדקים, אובחנו עם שברים בעמוד השדרה. בשלב הראשון השברים היו מתונים ובאו לידי ביטוי בצילומי רנטגן בעמוד השדרה בלבד, פרט לשני מקרים של ריבוי שברים בחוליות עמוד השדרה. עיבוד סטטיסטי העלה קשר ישיר בין השברים בעמוד השדרה לבין ירידה בצפיפות עצם רק בקרב חמישה מהחולים, ואילו אצל שמונת החולים הנותרים עם מחסור בהורמון גדילה שפיתחו שברים בעמוד השדרה לא זוהתה צפיפות עצם חריגה.

בחלוף שש שנות מעקב נותרו כשליש מהנבדקים (30%) – 12 מתוכם – עם שברים בעמוד השדרה, בהם חולה אחד עם שברים בדרגה קלה, 8 עם שברים בדרגה מתונה ו-3 עם שברים בדרגה חמורה.

השוואה בין קבוצות המטופלים העלתה כי אלו שלא טופלו בהורמון גדילה היו בסיכון גבוה פי 7.7 לפתח שברים בעמוד השדרה לאורך תקופת המעקב. הסיכון נותר גבוה פי 6.8 בקרב הלא מטופלים בהורמון לאחר נטרול משתנה הגיל. כמו כן, המחקר הדגים ירידה משמעותית במיוחד בצפיפות העצם בעמוד השדרה המותני (Lumbar Spine) בקרב מבוגרים עם מחסור בהורמון גדילה לא טופלו בהורמון גדילה.

בניתוח פרטני ל-35 מטופלים שעברו בדיקות הדמיה תקופתיות מדי 22-18 חודשים במשך שש שנות המעקב, טיפול בהורמון גדילה הפחית את הסיכון לשברים בעמוד השדרה כשהחל להינתן בכל שלב שהוא לאורך שנים אלה.

המחקר נתמך על ידי נספר גופים ובהם המשרד הממשלתי לאוניברסיטה ומחקר באיטליה (MIUR), וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2015 של כתב העת Endocrine.

אובדן גובה ונכות

שברים בעמוד השדרה (vertebral fractures) עשויים להיות בעלי השלכות מרחיקות לכת ברמת איכות החיים. התסמינים עשויים לכלול כאב גב פתאומי; כאב שמוחמר בעת הליכה או עמידה; כאב שמופחת בעת שכיבה על הגב; צמצום ביכולת התנועה של עמוד השדרה; אובדן גובה; ובמקרים מסוימים דפורמציה ונכות זמנית או קבועה.

השפעות הטיפול בהורמון גדילה על בריאות העצם נחקרות מזה עשרים שנה, אולם ההשפעות הספציפיות הנוגעות למניעת שברים מתגלות רק בשנים האחרונות. כך, למשל, חוקרים משבדיה מצאו באוגוסט 2015 כי טיפול בהורמון גדילה עשוי להעלות את צפיפות המינרלים בעצמות ולהפחית את הסיכון לשברים בעצמות בקרב נשים מבוגרות.

השפעותיו הביולוגיות הורמון הגדילה על העצמות, כפי שהודגמו במחקרים בעבר, כוללות גירוי לתהליך של ספיגת עצם בששת החודשים הראשונים ובהמשך עלייה בבניית רקמת עצם. כך קורה, לפי הסברי החוקרים, כי בקרב אנשים עם מחסור בהורמון גדילה שמטופלים בהורמון חלה עלייה בצפיפות העצם לרוב רק כעבור 18-12 חודשים של טיפול.

Endocrine, DOI 10.1007/s12020-015-0738-z