ניב היקר, אתה צריך להיות חזק ולהיאחז בכל מה שעוזר לך ומסייע לך להיפטר מהכאב או לשכך אות. אל תרגיש אשם, כי אתה לוקח משככי כאבים, להיפך אתה צריך להיות מאושר שיש משהו בעולם הזה שיכול לעזור לך כי החיים עם כאב הם לא חיים בהגדרה... המשפחה שלך והסובבים אותך צריכים להבין שזו המחלה וזה הטיפול וזהו! אם הרופאים שמטפלים בך נותנים לך להרגיש רע עם עצמך - תחליף אותם!!! בהצלחה והמון שעות ללא כאב...

תודה

אולם אודה כי אחר ארבע שנים שנראים לי כמו ארבעים , אין לי כח יותר להחליף רופא  או מרפאה ולהתחיל הכל מהתחלה. מעבר לזה שאני מחזיק מרובם נבלות עם אגו מנופח

המשפחה קיבלה הסבר מפורט אבל עדיין חיים בסוג של אשליה שאני לא מרגיש טוב וזה יעבור ביטח לאומי והיחס או חוסר היחס שלו, הם כלל לא מבינים אך מערכת הבריאות בארץ כבר לא מתפקדת  או אך חב' הביטוח הפרטי על פי חוק זכאית לשבע שנים למשוך אותך, כאילו שאני זה שמחוקק את החוקים.

הבעיה האמתית שאני כבר התעצבנתי על כל המצב הזה והם סתם מדליקים אותי מחדש.

מה עוד התפיסה המעוותת הזאת שזה יעבור כאילו זה שפעת. זה בעייני , התעללות בגוויה וזה מתסכל אותי. שלא לדבר על זה שעם אני זקוק לעזרה.  גם עם זה רק ליווי לניתוח כד שאשתי לא תאלץ לקחת עוד יום חופש ללא תשלום ואני מרגיש צורך להתנצל על זה שאני מבקש ובכלל על זה שאני צריך לבקש ולהסביר ולהרגיש עם זה רע. הם יעזרו עם אבקש מהם כך אני מאמין אבל זה לא בא מהם.

מעבר לזה את צודקת לגבי השימוש במשככי כאבי אבל אני אמביוולנטי לגבי העובדה שהצורך שלי לשלוט בכאב הופך אותי למשועבד לתרופות . אני שונא להיות תלוי במשהו.

ניתן לספור על יד אחת את הרופאים שאני מחזיק בני אדם. הם גדלים על האמונה "אשם עד שהוכחה חפותו"

יש להם אגו בשמיים, לפני כמה שנים הייתי סביר להניח מגיב ביותר אסרטיביות ותוקף אותם במגרש שלהם אבל היום למי יש כח. הם מכסתכי"ם את עצמם על כל פיפס ואפילו לא מסתירים את ואומרים את זה ריש גלי. כשאתה מבקש מהם לרשום חלק מהדברים לטובתך, לביטוח לאומי .

לדוגמא האם לדעתם המקצועית אני יכול לעבוד שהרופא שלי אמר לי מפורשות שלא. אז כמובן שהתשובה הייתי שלילית. והא עוד טרח והסביר לי שיש שוני בין להגיד ובין לחתום על זה. אז מה אתה אמור לעשות?

יש לי מזל שהמשפחה הגרעינית שלי אשתי ושני ילדי, איתי בכל הסיפור הזה בלעדיהם אין לי סיבה להמשיך ואיתם יש סיבה ואין כח.

עצות?

ניב, תיאחז במה שיש לך, משם שואבים את הכוח. מניסיון אישי שלי עם כל שאר הגופים, כולל הרופאים צריך המון סבלנות ואל תגיד שאין לך יותר סבלנות, כי מדובר בחיים שלך ובאיכות החיים שלך.

תנסה לשנות תפיסה ולהסתכל על הדברים לא ממקום של קורבן (אםילו לא של המחלה), אלא ממקום של חוזק וידיעה שאתה חזק ויכול להכיל את כל מה שקורה לך.

שוב, תיאחז בגרעין הנפלא שתומך בך, אוהב ומבין.