מנהלי קהילה
מובילי קהילה
לכבוד מנהלי קהילת הכאב
לכבוד מנהלי קהילת הכאב
זה אולי מגוחך, ידעתי בדיוק מה ברצוני להגיד והכל פרח, את חלקיכם פגשתי באופן מקצועי כשטיפלתם בי. ד"ר גור אריה וד"ר רות שנראו לי בסלבריטאים. ביחוד ד"ר רות שביצעה בי ניתוח לא פשוט והייתה מדהימה ומקסימה(תודה לך)
אני, אנו הסובלים מכאב זקוקים לעזרה שאני חושב שרק אתם יכולים לתת. בארבע שנים מאז נפצעתי גיליתי כי רופאים מכירים רופאים, ואת סוג הקשר הזה אני מתחנן בפניכם לנצל. כאב איננו ניתן למדידה. אין מכשיר ואין שום מוצר שיכול להראות על סקאלה כמה כואב לאדם שמולכם. כתוצאה מכך נוצר מצב אבסורדי בו אנשי ביטוח לאומי שאני ממש לא מעריץ גדול שלהם אינם מתייחסים ברצינות לאדם שטוען כי איננו יכול לנוע מרוב כאב. אתם כרופאינו עושים כמיטב יכולתכם לעזור. אתם מנסים עלינו את התרופות, ניתוחים ושאר טיפולים חלקם מאד, מאד לא נעימים.
מאחר וקול צעקתנו לא מגיעה לאוזני איש אני מבקש ממכם לעזור לנו ולהבהיר לביטוח לאומי לקולגות שלכם מה זה כאב ומה הוא מסוגל לעשות. אני לדוגמה ניסיתי להתאבד, בתחילה דפקתי ראש בקיר עד זוב דם וכשראיתי שזה לא עוזר בלעתי מאות כדורים לצערי הרב בחוסר הצלחה התעוררתי בבית חולים, חלקנו הגדול לא יכול לעבוד כי מי יכול לעבוד כשהוא עם מדבקת פנטה 50 צמודה לזרועו, פרקוסט 10 בתיקו לעת חירום ועליו לפי ההוראות לקחת שאיפה של קאנביס כל 40 דקות, שכן, עוזר. מעולם לא התקרבתי לחומר הזה לפני אולם בשנה וחצי האחרונות אני אומר לכם זה מקל, מחמישים קילו עליתי לשישים, אני יישן יותר. ויש לי סבלנות רבה יותר לילדי. אך כמאמרה של ד"ר רות "לא הכל וורוד בשדה המריחואנה" יש תופעות לוואי, עייפות, חוסר בקוגניטיביות. , באופן אישי אני עם ארבעה תארים ראשונים משכורתי לפני הפציעה עברה את ה-40000 ₪ לחודש. האם מישהו באמת מאמין שאוותר על זה למען גמלה של 2400 ₪ שגם אותם אינני מקבל?
ואולי אני אפתיע אתכם אך בעישון קאנביס לשם כאב לפי ההוראות אין אופוריה. יודעים מה הלוואי והיה כשדחפו לי בטיפול נמרץ פטידין 100 מ"ל או אז הייתה אופריה והבנתי כי עם ייתנו לי את זה מספר פעמים אני אתמכר ביקשתי שיירשם שיהי מה לעולם לא יתנו לי את החומר הזה
ביטוח לאומי קבע לי 40 אוחז נכות. מה שלא משנה את העובדה שלא יצאתי מהבית אלא למען טיפולים כבר ארבע שנים, אסור לי לנהוג ולמעשה אני כלוא בגופי
זה לא חשוב שלפי יועץ המס שלי שלמתי בעשר שנים לפני הפציעה שישים אלף ₪ בשנה לביטוח לאומי
זה לא חשוב שנפצעתי שלא באשמתי
אני מתחנן בפניכם, אתם שמטפלים בנו, אפילו שאיננו ברי תיקון אך ניתן להקל ואתם עושים זאת כל יום כל היום. הרופא האישי שלי בתל השומר נשאר שעות על חשבונו כי יש לו חולים רבים מדי. אני מעריך את זה אני באמת מעריך. אך אנו החולים זקוקים שתבהירו לממשלת ישראל, משרד הבריאות וביטוח לאומי ולקולגות שלכם בביטוח לאומי מה זה אומר "כאב" כאב שלעתים רבות מדי מביא אותך לרצון להמתת חסד או שתעשו ככל יכולתכם לעזור לנו להגיע לאופציה זאת.
אני כותב לכם לאחר שכתבתי לשר הבריאות, נשיא המדינה ואף לא קיבלתי תשובה מנומסת שהם קיבלו את ההודעה, כי אני , מי אני סתם עוד חולה.
HOMEBOY
אנשים אתם לא מסכימים? עם אתם חושבים שאני מגזים, ביקורת תתקבל בברכה
אירית א
אתה כל כך צודק הבעיה היא איך להסביר כאב? גם כשאני מנסה להסביר לרופא שלי את רמת הכאב ואיך הוא מרגיש זה דומה לנסיון להסביר לעיוור מהו ירוק .ומביטוח לאומי אני באמת לא חושבת שתצא הבשורה במיוחד שאלו שזקוקים אינם מסוגלים להילחם
ד"ר גור רות
שלום רב ניב ,
אנו אכן עובדים מול ביטוח לאומי - אולם ההחלטה איננה שלנו. ההחלטה היא של המוסד לביטוח לאומי, והשיקולים שלו לא בדיוק נידונים איתנו. אולם בכל הקשור למידע רפואי אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאנו עוושים ככל שניתן.
ד"ר גור
varduku
ניב, כל מילה שכתבת - בסלע!! אני לא יודעת מה בדיוק המחלה שלך וזה באמת לא רלוונטי, אני עם CRPS ומזדהה עם כל מילה שכתבת. מחזקת אותך.
רוחי בכר
אני יכולה להוסיף שאני סובלת מבעיות בעמוד השדרה,כבר 18 שנה(כל דיסקיות הסחוס בין החוליות נשחקו לגמרי והחוליות יושבות אחת על השנייה, תעלות העצבים יושבות על העצבים שהם כלואים בין העצמות),נכון יש לי נכות וגם תג חניה לנכה, אבל.... הגשנו בקשה לניידות היות ואני בקושי רב מצליחה לעמוד, גם ישיבה ארוכה מכאיבה לי מאוד ואז לעבור מישיבה לעמידה לוקח זמן וכאב שאיננו ניתן לתאור. אין לי תחושה ברגליים וכן יש לי חולשה ברגליים. בוועדה לניידות הרופאים אכן אחרי בדיקה שלהם קבעו שאכן אין לי תחושה ברגליים וישנה חולשה מאוד חזקה שמגבילה אותי ברגליים. מהוועדה שלחו עוקב שצילם אותי הולכת בעזרת מקל מחניית הנכים בבית החולים וולפסון ועד ליחידת הדיאליזה מרחק של 25 מטר בלבד, אבל זה שאני עדיין הולכת על שתי רגליי ולא רק בכסא גלגלים רופאי הוועדה נמנעו מלתת לי את ההכרה בניידות. אני היום הולכת על שתי רגליי בעזרת מקל עכביש ולעיתים נעזרת כאשר המרחק הוא גדול יחסית בכסא גלגלים. לחפש את הצדק בבטוח הלאומי אין טעם לנסות היות ואין הרופאים בוועדות שלהם מסוגלים להבין את הכאב של הכואבים היות והם אינם חווים את הכאבים האלה. אני אישית אינני מאחלת לאף אחד לסבול את הכאבים שהכואבים סובלים, אבל אני יודעת שאדם אחר במצבי היה מעדיף להתאבד מאשר להמשיך לסבול. היום אני נוטלת טרג'ין 20 2 כדורים יחד עם ואבן 10 2 כדורים וכל 4 הכדורים עוזרים לי לישון 4 שעות, כך שלפחות אני ישנה משהו עם הכאבים האלה. גם את השינה הזאת אני בחצי ישיבה כי אסור לי לשכב בגלל חוליות הצוואר שבזמן שכיבה יוצרות לי לחץ בראש . אז היכן הצדק????
HOMEBOY
לידעתכם קיבלתי תשובה מלשכת הנשיא. התקשרה אליהמזכירה שלו רבקה. ונאמר לי שהוא היה מעוניין להיפגש כולי תקווה שאכן הפגישה תצא לפועל. והיה ואכן יקבעו לי פגישה אודיע לכם ואשמח לקבל מכתבים אישים ממכם החולים על מנת שאוכל לתת לו. אין צורך לפרט את הפרטים הרפואיים אלא רק את סיפורכם על התנהגות ביטוח לאומי והבירוקרטיה בה נתקלתם.
מבטיח להודיע וכפי שאמרתי והיה ותיקבע פגישה אפרסם גם אימייל איליו יהיה ניתן לשלוח את המכתבים אך גם כעת אתם עצמכם יכולים להציף אותו במכתבים לפקס, 02-5887225
רופאים יקרים כמובן שגם אתם מוזמנים לעזור ולשלוח איליו פקס . הרי אתם יודעים מה קורה ואת היחס. מעבר לכך מכתב ממכם ייתפס ברצינות רבה יותר, השאלה היא האם תרימו את הכפפה
כולי תקווה שאולי נצליח לשנות את היחס כלפינו
ניב