אנורקסיה היא ההפרעה הפסיכיאטרית הקטלנית ביותר. היא נושאת עמה סיכון מוגבר פי 6 למוות – שיעור גבוה פי 4 מדיכאון קליני. בולימיה והפרעת אכילה בלתי ספציפית גם הן גורמות לעלייה בסיכון לתמותה - בערך פי 2 בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בירחון Archives of General Psychiatry.

החוקרים מאוניברסיטת Loughborough בבריטניה ערכו "מחקר-על" - אנליזה של 36 מחקרים קודמים שנערכו בין השנים 1966 ל – 2010. המחקרים כללו יחד 17,000 אנשים אשר אובחנו כסובלים מהפרעת אכילה. 755 מתוכם מתו.

לפי התוצאות, אנורקסיה מביאה לסיכון גבוה פי 6 למוות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית שאינה סובלת מהפרעות אכילה. בקרב אלה אשר אובחנו כסובלים מבולימיה או הפרעת אכילה בלתי ספציפית, שיעור המוות היה גבוה פי 2 בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

סיבת המוות בקרב הסובלים מאנורקסיה לא תמיד ברורה. מקרה מוות אחד מכל חמישה נבע כתוצאה מהתאבדות. מקרי מוות אחרים נבעו כתוצאה מההשפעות הברוטאליות של הפרעת אכילה על הגוף לאורך זמן. המחקר לא הצליח לזהות במדויק את הסיבות למוות אולם אין ספק שהסיבות מאחורי המוות קשורות לבעיות הפיזיות של ההפרעה.

אחד ההסברים לתוצאות קשור לעובדה שהסובלים מאנורקסיה בדרך כלל גם סובלים מתחלואה נוספת ובעיות פסיכיאטריות ורפואיות. אם המרכזים הרפואיים אשר מטפלים בהפרעות אכילה לא יתייחסו ויטפלו גם בדיכאון, חרדה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ועוד, המטופלים לא יחלימו.

שיעור התמותה הגבוה באנורקסיה מדגיש את ההשלכות הקטלניות בקרב אלה אשר נמצאים במצב של הרעבה. במחקר מצאו שסיכון התמותה מאנורקסיה גבוה פי 2 מסכיזופרניה ופי 3 מהפרעה דו – קוטבית (מאניה – דפרסיה).

גם הגיל משחק תפקיד. אנורקסיה מעלה את הסיכון למוות פי 3 כאשר ההפרעה מתפרצת ומאובחנת לפני גיל 15 בהשוואה לילד בריא בגיל זה, פי 10 כאשר ההפרעה מאובחנת בין גיל 15 ל – 19, פי 18 כאשר ההפרעה מאובחנת בין גיל 20 ל – 29 ופי 6 כאשר ההפרעה מאובחנת אחרי גיל 30.

Arcelus, J. Archives of General Psychiatry, July 2011; vol 68: pp 724-731

תרגמה וערכה: מיכל אפק