מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מחלות לב

כמונימחלות לבחדשותהאם סטטינים הופכים נשים לאגרסיביות?

האם סטטינים הופכים נשים לאגרסיביות?

מחקר: תרופות נפוצות להפחתת כולסטרול קשורות לעלייה בתוקפנות בנשים וירידה בתוקפנות בגברים צעירים

מאת אלה הר-נוי
07/07/15
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מחקר חדש שבחן את ההשפעות של סטטינים – תרופות נפוצות להפחתת כולסטרול – על רמות התוקפנות (אגרסיביות), מעלה את האפשרות שנשים וגברים מושפעים באופן שונה מהטיפול: סטטינים קשורים לאגרסיביות מוגברת בנשים, אך לנטייה להפחתה באגרסיביות בגברים, במיוחד בגברים צעירים. 

 

רמות נמוכות או מופחתות של כולסטרול נקשרו לעצבנות ואגרסיביות במחקרים מסוימים. כמו כן, דיווחי מקרים העלו כי ייתכן שקיימת עלייה באגרסיביות עם השימוש בסטטינים. עם זאת, בסטטינים מעורבים מנגנונים העשויים להפחית אגרסיביות. חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ביקשו לבחון באמצעות מחקר מבוקר את הקשר בין סטטינים לאגרסיביות.

 

המחקר, שמומן על ידי המכונים הלאומיים לבריאות והמכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב ופורסם בגיליון יולי של כתב העת PLoS One, כלל 1,016 מבוגרים – 692 גברים ו-324 נשים לאחר גיל המעבר. הנבדקים חולקו באופן רנדומלי לקבוצות: קבוצה שקיבלה פלצבו (טיפול דמה) ושתי קבוצות שקיבלו סטטינים - 20 מ"ג סימבסטטין או 40 מ"ג פרבסטטין - במשך 6 חודשים. מטרת המחקר הייתה לבחון השפעות שאינן-לבביות של הטיפול בסטטינים, אחת מהן היא אגרסיביות שנמדדה באמצעות סולם OASMa. החוקרים מדדו את האגרסיביות בתחילת המחקר ולאחר הטיפול, וגם משתנים נוספים בהם רמות הטסטוסטרון בגברים וטיב השינה – שני משתנים שידוע כי סטטינים עשויים להשפיע עליהם וקשורים לעצבנות ותוקפנות.

 

ניתוח הנתונים חשף כי קיים קשר משמעותי בין טיפול בסטטינים לבין אגרסיביות, המשתנה בין המינים ובהתאם למאפיינים שונים של המטופלים - מה שנכון לגבי רבות מהשפעותיהם של הסטטינים.

 

ההשפעות של סטטינים על נשים היו פחות טובות וכללו רמות גבוהות יותר של תוקפנות, בהשוואה למטופלות בעלות אותם מאפיינים שקיבלו פלצבו. האגרסיביות עלתה במיוחד בנשים שרמות האגרסיביות שלהן היו נמוכות לפני הטיפול.

 

לעומת זאת, בגברים, במיוחד בגברים צעירים (בני 40 ומטה) ובמיוחד אלה עם רמות נמוכות של תוקפנות מלכתחילה, רמות התוקפנות נטו לרדת עם השימוש בסטטינים בהשוואה לפלצבו. בגברים עם רמות גבוהות של תוקפנות מלכתחילה וגברים מבוגרים יותר, הקשר היה פחות ברור. יש לציין כי שלושה מהגברים במחקר שנטלו סטטינים (ואף לא אחד מאלה שקיבלו פלצבו) חוו עלייה קיצונית באגרסיביות עם הטיפול. 

 

החוקרים מצאו כי בקרב גברים התרופות, במיוחד סימבסטטין, הפחיתו את רמות הטסטוסטרון - הורמון המין הזכרי העיקרי. הירידה ברמות הטסטוסטרון ניבאה ירידה ברמות התוקפנות. ממצא זה הגיוני מאחר ורמות נמוכות של טסטוסטרון נקשרו להפחתה בתוקפנות במחקרים רבים.

 

סטטינים נקשרו גם לבעיות שינה, כאשר החמרה בבעיות שינה ניבאה עלייה ברמות התוקפנות, במיוחד במטופלים בסימבסטטין. גם ממצא זה הגיוני, מאחר ומחקרים רבים קשרו בין חוסר שינה לעלייה באגרסיביות. הגברים הבודדים במחקר שכן הייתה אצלם עלייה משמעותית בתוקפנות עם הטיפול בסטטינים, היו כאלה שחוו החמרה משמעותית בבעיות שינה.

 

בראיון לאתר heartwire, החוקרים אומרים כי הם לא מאמינים שעלייה בעצבנות או תוקפנות בקרב המטופלים בסטטינים היא בעיה נפוצה, אך זו בהחלט בעיה שמתרחשת, ובחלק מהמטופלים היא עלולה להיות רצינית.

 

החוקרים מסבירים כי המסר המרכזי שיש לקחת מהמחקר הוא שבכל פעם שמתעוררת בעיה התנהגותית או כל שינוי לא מוסבר אצל אדם, צריך לחשוד בטיפול התרופתי שהוא נוטל. לא מדובר רק בסטטינים, קיימות תרופות אחרות העלולות לגרום להחמרה בעצבנות ותוקפנות ולמגוון תופעות נוספות.

 

 

PLoS One 2015; DOI:10.1371/journal.pone.0124451

 

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: