היי, אני חדש כאן,

אובחנתי לאחרונה בPTSD על גבול ה- C-PTSD, עקב אירועים בשירות הצבאי - אני היום משוחרר כבר 7 שנים
אירועי אלימות, השפלה, דיחוי, אירוע על גבול הטרדה מינית, והאירוע היה לינץ' (אלימות- מכות רצח) של החיילים שלי (הייתי מ"כ-מפקד) שיזם המ"מ (קצין שלי) - 40 חיילים קרבים התנפו במכות רצח עלי, אחרו היה ניסיון התאבדות שנאצר, שהיום חוזר לי כל פעם בתחושות מאז, בפלשבקים ובשאלה האם אני צריך לחיות או לא. כל זה היה מודחק מהזיכרון שלי. אירוע שאני עד היום לא שתפתי את ההורים שלי בו. אירוע שסובב סביב רגשות אשמה וטיוח של כל המערכת הצבאי אז, תחקירים שבהם הפילו עלי את האשמה, הדחה מתפקיד ופשוט לפני שנגמר התחקיר כבר הייתי ביחידה אחרת.
אני התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני יותר משנה, עקב דיכאון ותחושת שנאה עצמית. לאחר מיכן לפני כחצי שנה, הגיע האבחנה שיש לי פוסט טראומה.
התחלתי טיפול בכדורים - עברתי כבר חמישה סוגים שונים, ללא שיפור רק מתגברת תחושת הטשטוש והחוסר יכולת לתפקד.
אני כבר לאחר אשפוז של חודשיים, שבו קבלתי אבחנה יותר מדויקת והבנתי את כל התסמינים ומה שמתרחש לי, שלא ידעתי לתת להם שם. נוסף גם האבחנה של הפרעות אכילה- בולמוסים והקאות (שזה היה סיבת האשפוז), זה התפתח בחצי השנה האחרונה וזה הגיע ל 5-6 התקפים ביום.

אני לא כל כך יודע איך אפשר להמשיך מיכן, אני סטודנט שכל חייו קרסו לו והוא לא יודע למי לפנות.
אשמח לעזרה אם מישהו יכול לשפוך אור על התמודדות דומה
למכון או מטפל שמטפל בהפרעות אכילה מתוצאה של פוסט טראומה

ואשמח ממש אם יש מישהו שיכול להפנות לגוף שיכול לעזור לי עם התהליך מול משרד הביטחון, פניתי למספר עמותות אבל כולם ענו לי בסירוב, ועם אותו נימוק - שהמקרה שלי הוא לא על רקע לאומני או בעקבות מלחמה או לחימה.

תודה רבה !

מצטערת מראש בטוחה שיש פה אלה שסובלים יותר וחוו דברים נוראיים לעומתי.. לוחמת משוחררת, כבר 3 שנים. לא איזה גיבורת מלחמה ואבל הייתי חלק מאירוע מפחיד פיצוץ רימון והתקלות שנגמרה בטוב 

בחודשים האחרונים חווה המון התנתקויות, אנשים יקרים לי אני פוגעת בהם בלי לשים לב בכלל. עצבנית בקושי מצליחה להיות מרוכזת או לזכור דברים שלא הייתה בעיה לזכור לפני.. 

 פסיכולוגים לא עוזרים והפחדים מתגברים. כל אדם זר שבא לכיווני אני דרוכה מסתכלת איפה היידים אם הן בכיס והאם הן מחזיקות משהו,  איפה אפשר לברוח איפה יש עצם/דבר כל שהוא שאוכל להרים כדי להגן על עצמי 

מפחדת להמשיך לפגוע באנשים היקרים לי, לא יודעת מה לעשות!!!   אני מרגישה שאני משתגעת ומשוגעת.

אשמח לטיפים אנשי מקצוע משהו לעזרה מתארת לעצמי זה מה שנקרא פוסט טראומה ): 

סליחה על החפירה ותודה למי שקרא את זה עד לפה.

אני מרגיש שהלב שלי קרוע אני לא יכול להתמודד עם הרצח השפל הכפול של צאלה גז ואז גם בנה! ואני ראיתי תמונות שרואים שם את האב נפרד מבנו וזה הזכיר לי סיוטים מגבעתי,במילואים שלי עכשיו האחרונים חבר שלי חטף צלף לענים! ואני זה שעזרתי ל669 לחלץ אותו תור גופה!

אני לא יקום בוקר אחד ואני יראה שהתפטרתי מכל הכאב , אני כן יקום בוקר אחד ויראה שאני מתמודד עם זה יותר טוב 

הילדה שלי יש לה פלאשבקים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד בשעה שזה קורה זה הרגשה כלום היא משחזרת את הארוע ולא יכולים לעצור זאת וגם מתבטא בנסיונות של פגיעה עצמית שאנו נלחמים איתה השאלה מה עושים שזה קורה איך מתמודדים והאים ניתן לעצור את זה

מה הקשר בין טראומה להתמכרות? איך מתמודדים עם פוסט-טראומה אחרי השירות?

אם שירתתם בצבא וחוויתם פוסט-טראומה שמשפיעה עליכם, בין אם דרך התמכרות לחומרים, תרופות או דפוסי התנהגות מסוימים – או אם אתם מכירים מישהו שזה נוגע לו – אני מזמינה אתכם לשתף.

אני עורכת מחקר חשוב ורלוונטי לתקופה, ושואפת להבין לעומק את ההתמודדות עם טראומה דרך התמכרות ואת הדרך לשיקום. השיחה אישית, דיסקרטית וללא מחויבות.

הצטרפו והשפיעו – בפרטי או דרך שיתוף הפוסט. תודה!

לא יודע מה אתכם, אבל מאז כל הבלאגן בשבת השחורה כל החרדות התעצמו והתגברו איך אפשר לצאת לעבודה כשיש תחושת אי וודאות רבה בכל מה שקשור לטרור? איך אפשר לנהל חיים תקינים במצב הנוכחי יש לכם טיפים בשבילי אולי?

היי לכולם בתור נפגעת פעולות איבה אני פותחת קבוצת ווצאפ לתמיכה לכל מי צריך כך נעזור אחד לשני. שלחו הודעה למספר 0533232798

חברי קהילה יקרים,

להלן קישור לסקר בנושא הרגלי אכילה ושינה בתקופת המלחמה המיועד לכלל האוכלוסייה,

https://yvc.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_6GdO0eFYKCFG4Gq

נודה על שיתוף הפעולה במילוי השאלון,

בברכה,

צוות "כמוני"

כמה אני עייפה, קשה מאוד, אני יושבת מהיום הראשון של המלחמה במקלט, פוחדת להיות בבית, אני מאשקלון, החלונות בבית אצלי מפוצצים, יש לי רסיס רקטה קטן שהרס לנו את המיקרוגל, ממש קשה לי להיות בבית ליותר מ 1-5 דקות, אני מתחילה לרעוד ומקבלת בחילה,אני על תרופות הרגעה היה חשש שיש לי דקירות בלב בגלל לחץ, אני במעקב נפשי אם רופא ממכבי ו עם רופא מחוסן שמלווה אותי כבר הרבה זמן, אני מוכרת כנפגעת איבה, עם פוסט טראומה, אבל עם כל זה אני מרגישה שזה לא אני, שכל זה לא עוזר, אני ממש עייפה, יש לי צרבת מכל התקופות שאני מקבלת, אני חורקת בשיניים באופן לא רציונלי, והשיניים כל הזמן כואבות לי, אני רוצה שזה יגמר כבר נמאס לי, 20 שנה נתנו לזה לקרות, כן עכשיו יש סיבה שאולי תפתור את המצב, אבל מי יחזיר לנו את השנים שאבדנו בגלל הלחץ, ואני אפילו לא רוצה לגעת בנושא של כל האבדות בעוטף כי זה כבד מדי, אצלי שומעים טוב מאוד כשיש אירוע ביטחוני בזיקים, הירי והפיצוצים של הרימונים וצליל של המסוקים, ועוד פחד חדש לחבילה

יש תחושה של "יש מי שיותר סובל" אני מרגישה לפעמים שלא מגיע לי יחס, זו תחושה נוראית, וכל מי שאני מדברת איתו נותן לי פיתרון אחד, "תיתפנו" ואף אחד לא חושב על הלחץ שהיה בדרך, ולאן להתפנות למקום לא מוכר לי שאני לא יודעת איך להיות מוגנת, זה נורא שאף אחד לא חושב על זה, שבמצב שלי זה לחץ שלא כדי ליצר לי