מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

אירוע מוחי

מנהלי קהילה

פרופ'-איתן-אוריאל
פרופ'-איתן-אוריאל
מומחה בנוירולוגיה, בעל תואר שני במחלות כלי דם של המוח. מנהל המחלקה הנוירולוגית מרכז רפואי בלינסון. מזכיר האיגוד הנוירולוגי בישראל.
ד
ד"ר אסף טולקובסקי
נוירולוג מתמחה בבי"ח בלינסון

מובילי קהילה

טל-פדרמן
טל-פדרמן
את המסע הנוירולוגי עברתי כשחטפתי שבץ מוחי בגיל 28, לאחר מכן הוכשרתי כמאמנת רפואית וכיום "עמיתה מומחית" בפרויקט שיקום אישי, בקופ"ח מכבי. יחד עם צוותי עו"ס אני בונה תוכניות שיקום ומלווה חולים מרגע המשבר ועד החזרה לקהילה. בנוסף אני גולשת,חובשת באיחוד והצלחה. ומרצה באוניברסיטת ת"א. יש לי קליניקה פרטית ואני מומחית בניהול משברים רפואיים. ספרים נוספים שכתבתי: הכל בראש- אוטוביוגרפי,המספר את מסע השיקום. את לא נראת נכה- ספר שירים ותובנות. המדריך למשתבץ הצעיר- ספרהומוריסטי עם כלים פרקטיים לתהליכי שיקום. למידע נוסף:  www.hakol-barosh.com  
איציק-ניסני
איציק-ניסני
הגמול לאדם על עבודתו אינו מה שהוא קיבל בעבורה אלא ההזדמנות להגשים חזונו .
כמוניאירוע מוחיחדשותמי בסיכון לניסיונות אובדניים לאחר שבץ מוחי?

מי בסיכון לניסיונות אובדניים לאחר שבץ מוחי?

דיכאון על רקע שבץ מוחי עלול להוביל לניסיונות אובדניים. מחקר מקיף מזהה בסיכון מוגבר נפגעים עם השכלה נמוכה ואלו המתגוררים לבדם


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

שבץ מוחי הפוגע במפתיע הוא בעל השלכות מרחיקות לכת על איכות החיים ומצב הבריאות – הן בהיבט הגופני והן בהיבט הנפשי. התלות באחר ואובדן הכישורים והמיומנויות הנלווים לשבץ לא אחת מובילים לניסיונות אובדניים. מחקר חדש שנערך בשבדיה מנסה לאפיין את התופעה, בניסיון לאבחן מיהם האנשים בסיכון לניסיונות אובדניים לאחר שבץ במטרה למנוע מקרי התאבדות טרגיים.

 

במחקר שנערך במסגרת אוניברסיטת לונד בשבדיה פורסם בגיליון אפריל 2015 של כתב העת Neurology, נכללו נתונים אודות 220,336 נפגעי שבץ מוחי משבדיה שהיו רשומים במאגרים לאומיים שונים לנפגעי שבץ, לרבות מאגר הרישום הלאומי לשבץ במדינה (Riksstroke) שהחל לאסוף מידע בשנת 1994 וכן מאגרים למקרי אובדנות וניסיונות אובדניים בשבדיה.

 

מכלל נפגעי השבץ היו דיווחים על 1,217 ניסיונות אובדניים, שיעור של 30 ניסיונות אובדניים לכל מאה אלף שנות חיים. 260 מהניסיונות האובדניים הסתיימו במותו של הנפגע, שהם 21.3% מכלל הניסיונות האובדניים. לפי המחקר, אחד לכל 3,000 נפגעי שבץ בשבדיה התאבד בשנה הראשונה לאחר האירוע המוחי. שיעור הניסיונות האובדניים והאובדנות שזוהה במחקר בקרב נפגעי שבץ מוחי היה כמעט כפול מזה של האוכלוסייה הכללית בשבדיה: 16 לכל מאה אלף שנות חיים.

 

ככלל, הסיכון לניסיונות אובדניים והתאבדויות היה גבוה בעיקר בשנתיים הראשונות לאחר השבץ המוחי. נמצא כי נפגעי שבץ מסוימים היו בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים, ובייחוד נפגעים עם השכלה תיכונית שהיו בסיכון גבוה ב-37% לניסיונות אובדניים בהשוואה להשכלה אוניברסיטאית; נפגעים עם הכנסה נמוכה שהיו בסיכון גבוה ב-14% בהשוואה לנפגעים עם הכנסה גבוהה; נפגעים שהתגוררו לבדם היו בסיכון גבוה ב-73% לניסיון אובדני; ואילו לנפגעים שנולדו מחוץ לאירופה והיגרו לשבדיה דווקא נמצא סיכון נמוך ב-55% לניסיונות אובדניים בהשוואה לילידי היבשת.

 

בסיכון מוגבר לאובדנות: נפגעי שבץ גברים וצעירים

 

ברשימת הגורמים הנוספים שהעלו את הסיכון לניסיון אובדני לאחר שבץ מוחי נכללו גברים אצלם אובחן סיכון גבוה ב-19% בהשוואה לנשים; גיל צעיר, וככל שגיל נפגעי השבץ היה צעיר יותר, כך גדל הסיכון לניסיונות אובדניים: בקרב נפגעי שבץ צעירים בגילי 54-18 היה סיכון גבוה פי 5.89 לניסיון אובדני בהשוואה לנפגעים בגיל 85 ומעלה, לנפגעים בגילי 64-55 היה סיכון גבוה פי 2.87, לנפגעים בגילי 74-65 היה סיכון גבוה ב-98%, ולנפגעים בגילי 84-75 היה סיכון גבוה ב-50%; חומרת שבץ, שככל שהייתה גבוהה יותר, כך העלתה את הסיכון לניסיון אובדני; ואבחון קליני בדיכאון לאחר שבץ (post stroke depression), המלווה בירידה במצב הרח בשלושת החודשים הראשונים לאחר השבץ המוחי.

 

החוקרים מבהירים כי הסיכון המוגבר לניסיונות אובדניים והתאבדויות בקרב נפגעי שבץ יכול להיות קשור לשילוב שבין המצוקה הנפשית הנגרמת מהנכות הקשורה לשבץ יחד עם האתגרים הדורשים שמשאבים להתמודדות העומדים בפני נפגעי שבץ והפגיעה הפיזית במבנים ותהליכים בגוף ובמוח בעקבות השבץ – דהיינו בעקבות הפסקת זרימת הדם למוח או דימום תוך מוחי.

 

החוקרים מציינים כי יש צורך בתמיכה נפשית וחברתית לאנשים בסיכון לניסיונות אובדניים לאחר שבץ מוחי בניסיון למנוע התאבדויות של אנשים בקבוצת סיכון זו. הנחוקרים מתריעים כי לפי המחקר רבים מנפגעי בשבץ שביצעו ניסיות אובדניים והתאבדו בהמשך אובחנו בשלב כלשהו לאחר הפגיעה עם דיכאון קליני, אולם לא עברו פעולה מניעתית יזומה כלשהי כדי להפחית את הסיכון לאובדנות. המחקר נתמך על ידי המועצה השבדית למחקר רפואי. 

 

בישראל אין נתונים בנוגע לניסיונות אובדניים והתאבדויות בקרב נפגעי שבץ באופן ספציפי. ככלל, דו"ח של משרד הבריאות מאפריל 2014 קובע כי בשנת 2011 התאבדו בישראל 409 איש, שיעור של 11.7 למאה אלף גברים ו-2.4 למאה אלף נשים. כמו כן, בשנת 2012 נמנו בבתי החולים 6,159 ניסיונות אובדנות של ישראלים.

 

דיכאון המהווה גורם סיכון מוכר לאובדנת וניסיונות אובדניים מזוהה במחקר הרפואי גם עם שבץ מוחי. חוקרים מאיטליה דיווחו בינואר 2015 בכתב העת Drugs & Aging בעקבות בחינת 11 מקרים של התאבדויות בקרב נפגעי שבץ מוחי, כי הפרעה במצב הרוח בטרם השבץ – לרבות דיכאון קודם ומצוקה נפשית קודמת לשבץ וכן פגיעה קוגניטיבית על רקעה השבץ – היו גורמי סיכון להתפתחות דיכאון המהווה כשלעצמו גורם סיכון להתאבדויות. החוקרים מציינים תרופות ממשפחת מעכבי הספיגה מחדש של סרוטונין (SSRI) כגון פרוזאק, סרוקסט וציפרלקס כתרופה המוכרת הטובה ביותר למצב של דיכאון לאחר שבץ מוחי.

 

מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הארוורד שפורסם במאי 2013 העלה כי גם כאבים כרוניים כמו כאבי גב וכאבי ראש מהווים גורם סיכון לניסיונות אובדניים ולאובדנות

 

 

Neurology, Doi: 10.1212/WNL.0000000000001514