מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מחלות לב

מנהלי קהילה

פרופ' סער מנחה
פרופ' סער מנחה
מנהל היחידה לקרדיולוגיה התערבותית (צנתורים) במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). רופא עצמאי ומצנתר- קופ"ח מכבי. פרופ' בחוג לקרדיולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. תחומי עניין: קרדילוגיה התערבותית, קרדיולוגיית ספורט, מניעת מחלות לב, מחלות לב מבניות, מניעת שבץ מוחי.
פרופ' ירון ארבל
פרופ' ירון ארבל
פרופ' ירון ארבל הוא קרדיולוג ומצנתר לב בכיר במרכז הרפואי ת"א (איכילוב). בנוסף, פרופ' ארבל מנהל את המרכז למחקר קרדיווסקולרי במרכז הרפואי ת"א (איכילוב). הוא פרופ' מן המניין בקרדיולוגיה באוניברסיטת תל אביב (מסלול קליני). פרופ' ארבל מומחה בפנימית, מומחה קרדיולוגיה ומומחה בצינתורים. הוא בוגר בית הספר לרפואה בת"א. הוא סיים בהצטיינות התמחות ברפואה פנימית. לאחר מכן, סיים בהצטיינות יתרה התמחות בקרדיולוגיה במרכז הרפואי ת"א (איכילוב). בהמשך,התמחה בצינתורי לב וצינתורים מורכבים לבעיות מסתמיות בטורונטו ,קנדה. הוא מבצע את כל סוגי צינתורי הלב. כמו כן, הוא מומחה בצינתורי כליות לטיפול ביתר לחץ דם עמיד לטיפול שנקראים דנרבציה של עורקי הכליה (renal denervation). יצירת קשר: 058-5518401 האתר שלי : http://yaronarbel.com/

מובילי קהילה

איתן אביר
איתן אביר
הי לכולם, שמי איתן, בן 44, אב לשלושה ילדים מקסימים, מאוד אוהב לרכוב על אופניים אופניים בשטח, טיולים, בילויים ובעיקר אוהב אנשים. בחודש נובמבר 2015 עברתי השתלת לב בארצות הברית , לאחר המתנה בישראל של מעל שנה, כחצי שנה מתוך תקופה זו באשפוז בבית חולים. בגיל 17 אובחנה בליבי קרדיומיופטיה. עד גיל 41 לא תסמיני כלל ואז תוך זמן קצר מאוד (חודשים ספורים) חלה הרעה משמעותית במחלת הלב שהוגדרה אז כאי ספיקה חמורה שהכניסה אותי לרשימת המתנה להשתלת לב. כבר במהלך האשפוז הארוך אפשר לומר שגיליתי את עצמי מחדש ונוכחתי שיש לי כוחות נסתרים שאף פעם לא ידעתי על קיומם. תקופה ארוכה באשפוז בבית חולים היא לא פשוטה ושואבת כוחות פיזיים ובעיקר מנטליים רבים. במהלך תקופת האשפוז נוכחתי שההתמודדות היא שונה לגמרי בין חולה לחולה ולא כולם מצליחים לאזור את הכוחות הדרושים להתמודדות הקשה והארוכה. לחוות על בשרי את החוויות הלא פשוטות לעיכול ומצד שני לצפות מהצד בדרכם הייחודית של חולים אחרים להתמודד הביאה אותי להחלטה להקדיש מזמני ומנסיוני לתמיכה ועזרה לחולי לב.
גיל מלצר
גיל מלצר
בן 56. נשוי. אבא של עומר (8) ומיקה (6). חולה לב. מייסד ומנכ"ל אגודת הלב הישראלי - העמותה למען מטופלי לב וכלי דם
מורד שיראזי
מורד שיראזי
חולת לב מילדות, חולת פיברומיאלגיה ומושתלת לב כ4 שנים. מורה בנשמתי ועסוקה בלעשות טוב בעולם. חברת הנהלת עמותת אומץ לב
כמונימחלות לבחדשותעל מנופאוזה מוקדמת ומחלות לב

על מנופאוזה מוקדמת ומחלות לב

מחקר: לנשים שהפסיקו לקבל מחזור בגיל 46 סיכון כפול להתקפי לב ושבץ מנשים שלא עברו מנופאוזה מוקדמת


בקרב הנשים שעברו מנופאוזה מוקדמת, כמעט 6% סבלו ממחלת לב או כלי דם כלשהי (צילום: אתר סטוק פוטוז)
בקרב הנשים שעברו מנופאוזה מוקדמת, כמעט 6% סבלו ממחלת לב או כלי דם כלשהי (צילום: אתר סטוק פוטוז)

מחקר חדש מצא כי נשים שעוברות מנופאוזה מוקדמת (לפני גיל 46), הן בעלות סיכון יותר מכפול להתקפי לב, שבץ, או מחלות לב וכלי דם אחרות, בשלב מאוחר יותר בחיים.

 

המחקר של אוניברסיטת אלבאמה כלל 2,500 נשים בגילאי 45 עד 84 ומצא כי נשים שהפסיקו לקבל מחזור בגיל 46, היו בעלות סיכון יותר מכפול להתקף לב או שבץ מאשר נשים שלא עברו מנופאוזה מוקדמת. בקרב הנשים שעברו מנופאוזה מוקדמת, כמעט 6% סבלו ממחלת לב או כלי דם כלשהי, לעומת 2.6% בקרב הנשים האחרות.

 

גם כאשר החוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות כגון נטילת טיפול הורמונאלי חליפי וגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, התוצאות לא השתנו.

 

כרבע מהנשים שהשתתפו במחקר עברו מנופאוזה מוקדמת, חלקן באופן טבעי וחלקן בשל כריתת שחלות. אף אחת מהמשתתפות לא עברה התקף לב, שבץ או חלתה במחלת לב וכלי דם אחרת, לפני גיל 55.

 

הסבר אפשרי לקשר שנמצא הוא שבמנופאוזה מוקדמת נוצרת הפחתה במלאי האסטרוגן הטבעי של אישה בשלב מוקדם יותר בחיים, והאסטרוגן מגן מפני מחלות לב.

 

מכיוון שמדובר במחקר תצפיתי, החוקרים מבהירים כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת לקבוע אם גיל המנופאוזה המוקדם אכן מעלה סיכון למחלות לב וכלי דם בפני עצמו. יחד עם זאת, הם אומרים כי חשוב שנשים ידעו שייתכן ומנופאוזה מוקדמת מהווה גורם סיכון למחלות לב או לפחות סמן מוקדם למחלות אלה. זאת על מנת שהן יעבדו יותר לשיפור גורמי הסיכון האחרים למחלות לב כגון לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה- עליהם הן כן יכולות להשפיע באמצעות פעילות גופנית ותזונה בריאה. הם מוסיפים שרופאים צריכים לברר אצל המטופלות באיזה גיל נפסקה הוסת ולהחשיב זאת כגורם סיכון.

 

 

המחקר הוצג בכנס החברה הבינלאומית לאנדוקרינולוגיה בסן דייגו.