חולים שהוו שבר בצוואר הירך (שקורה בעיקר בגל מבוגר) סובלים מכאב ממושך ומגבלות גופניות. חלק מחולים אלו זקוקים לעזרה . בפעילות יום-יומית. בחולים אחרי שבר בצוואר הירך שיעורי תמותה מוגבלים בהשוואה לבני גילם.

במחקר שבוצע בפינלנד נבדקה השפעה של פעילות גופנית המבוצעת בבית על סיכון שבר בצוואר הירך. למחקר נכללו 160 נשים בגיל 70-73 עם צפיפות עצם נמוכה.הנשים חולקו לשתי קבוצות. נשים מקבוצה אחת השתתפו במשך 6 חודשים פעם בשבוע בשיעור התעמלות עם דגש על תרגלי בלנס ותרגילי כוח לשרירי הרגליים. נשים בקבוצה השנייה היו הים רגילים שלהם.

המחקר נמשך מעל 7 שנים. בסוף המחקר לא היו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות מבחינת בצפיפות העצם, אך בחולות מקבוצת ההתעמלות היו יציבות יותר ומהירות הליכה הייתה גבוה יותר בקבוצה זו. שיעור שברים בקבוצת ההתעמלות היה 0.05 ל- 1000 שנות-חולה, בהשוואה ל- 0.08 ל- 1000 שנות-חולה בקבוצת הביקורת. בקבוצת ההתעמלות לא נצפה אף מקרה של שבר בצוואר הירך והיה מקרה מות אחד. בקבוצת הביקורת היו 5 שברי צוואר הירך ו8- חולות נפתרו.
מסכנת המחקר היא שלהתעמלות בבית לאחר הדרכה עם דגש על תרגילי בלנס וכוח שרירי הרגליים ישנה השפעה על יציבות והליכה, ויכולה לעזור למניעת שברי צוואר הירך.

Arch Intern Med. 2010; 170:1548-1556.
 

תרגום ועריכה: ד"ר ילנה סיגל