כדי לבצע דיאליזה יעילה, דרוש שנפח דם גדול (200-300 מ"ל) יעבור מהגוף אל סליל הדיאליזה, ושם יעבור סינון מהחומרים הבלתי רצויים והרעלים המצטברים בו בשל אי ספיקת הכליות.

וריד רגיל הוא קטן ואינו מסוגל להעביר דרכו את נפח הדם הרצוי לדיאליזה. לכן, יש צורך ליצור חיבור בין עורק לווריד (מתחת לעור) כך שבווריד תתפתח זרימת דם גדולה, כמו בעורק. זרימה כזו תאפשר את נפח הדם הרצוי שיעבור אל סליל הדיאליזה.

וריד כזה נקרא בשפה המקצועית שאנט (או דלף או אקסס) לדיאליזה. יצירת החיבור בין הווריד לעורק נעשית בניתוח. לאחר כ-3-6 שבועות לערך, הווריד מתמלא דם שמגיע מהעורק והולך ומתנפח. ניתן לראות על פני היד התפתחות של ורידים גדולים ונפוחים, המעידים על זרימת דם גבוהה.

סוגי שאנטים לדיאליזה

שאנט טבעי - פיסטולה

חיבור בין עורק לווריד הנעשה מתחת לעור. הוא יכול להעשות באזור שורש כף היד, המרפק, ואף גבוה מכך (בהתאם למצב הוורידים). המנתח עושה הערכה טרם הניתוח לגבי מיקום יצירת השאנט. הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה מקומית. לאחר הניתוח נשארת צלקת באורך 2-3 ס"מ. באזור של השאנט ניתן לחוש ברטט (שאפשר גם לשמוע אותו), שהוא הסימן העיקרי לכך שהשאנט מתפקד.

כעבור מספר שבועות (4-6, אך יתכן גם יותר מכך), השאנט "מבשיל" וזרימת הדם בו עולה, הווריד גדוש ויש נפיחות מעל לפני העור. הצוות הרפואי בודק ועוקב אחר בשלות השאנט וכאשר הוא מוכן, ויש צורך, ניתן להתחיל ולהשתמש בו לדיאליזה.

שאנט מלאכותי - גרפט

ישנם מקרים בהם אין לחולה ורידים המתאימים ליצירת שאנט. במקרים אלו משתמשים בשתל מלאכותי העשוי מחומר סינטטי. מחברים קצה אחד של השתל לווריד ואת הקצה השני לעורק. החיבור נעשה מתחת לעור. לאחר כ-2-3 שבועות ניתן כבר להתחיל ולהשתמש בגרפט לדיאליזה.

איך לשמור על השאנט? 

השאנט הוא הגישה לחיים - יש לשמור עליו מכל משמר!

1. אין לקחת בדיקות דם מוורידים ביד המיועדת לניתוח שאנט ולאחר הניתוח. 

2. אין למדוד לחץ דם ביד המיועדת לניתוח שאנט ולאחר הניתוח. 

3. אין להרכיב עירוי ביד המיועדת לניתוח השאנט ולאחר הניתוח. 

4. יש להימנע מכל לחץ על היד המיועדת לניתוח השאנט ולאחר הניתוח (שעון, צמידים, שכיבה על היד). 

5. יש להמנע מנשיאת משאות כבדים ביד של השאנט. 

6. אין לבצע החדרת צנתר לווריד התת-בריחי בצד היד המיועדת לניתוח שאנט ולאחר הניתוח. 

7. יש לעקוב אחר הרטט בשאנט פעמיים ביום באמצעות הנחת אצבעות מעל הצלקת הניתוחית והרגשת הרטט. בכל מקרה של העלמות הרטט - יש להודיע מיד לצוות במכון הדיאליזה.

סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח שאנט - טיפול ומניעה

זיהום באזור הניתוח

זיהום יכול להופיע כבר ב-24 שעות הראשונות לאחר הניתוח או מספר ימים לאחר מכן. הזיהום מתבטא באודם מקומי, נפיחות, חום והפרשה מפצע הניתוח. הטיפול כולל חיטוי וחבישה סטרילית וטיפול אנטיביוטי לפי הצורך.

דימום חיצוני במקום הניתוח

דימום חיצוני הוא סיבוך מיידי המתפתח ב-24 השעות הראשונות לאחר הניתוח. הוא מתבטא בהפרשה דמית. הדימום דורש השגחה ולעתים מעקב ספירת דם.

חוסר תפקוד של השאנט

חוסר תפקוד של השאנט יכול להיות מיידי ביממה הראשונה לאחר הניתוח או כעבור מספר ימים. במקרים אלו לא חשים ברטט ולא ניתן לשמוע אותו על-ידי סטטוסקופ. יש לפנות מיד לצוות במכון הדיאליזה. פעמים רבות החולה מוזמן לבוא מיד למחלקה.

בצקת של הגפה עם השאנט

בצקת יכולה להתפתח ביממה הראשונה לאחר הניתוח או כעבור מספר ימים. היא מתבטאת בנפיחות של היד, כאבים ושינויי טמפרטורה. במקרים אלו יש להשתדל ולהרים את הגפה מעל שתי הכליות לפרקי זמן ארוכים ככל שניתן.

חוסר אספקת דם לאצבעות היד המנותחת

חוסר אספקת דם לאצבעות הוא סיבוך מאוחר של הניתוח. הוא מתבטא בנימול, אצבעות כחולות וקרות, הגבלת תנועת האצבעות וכאבים. הסיבוך מחמיר פעמים רבות בזמן הדיאליזה. הוא דורש פנייה מיידית לצוות הדיאליזה ובדיקת כירורג כלי דם.

התרחבות הווריד במקום מסוים - מפרצת מדומה (אנוריזמה)

מפרצת מדומה היא סיבוך מאוחר של הניתוח. המפרצת מתבטאת בנפיחות בולטת באזור של חתך הניתוח. הסיבוך מצריך בדיקה של צוות הדיאליזה וכירורג כלי דם. לעתים יש צורך בניתוח נוסף לתיקון המפרצת.

לסיכום, השאנט מהווה אמצעי יעיל לטיפול בהמודיאליזה והוא הגישה לחיים של החולים. יש להקפיד על כל הכללים לשמירתו כדי לאפשר שימוש בו לאורך זמן וביעילות.