מחקר חדשני שנערך במעבדה לחקר הרגשות שבמרכז לתפקודי המוח של המרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), מצא עדות לכך שמוחם של חולים הנמצאים במצב וגטטיבי מגיב לגירויים רגשיים.

הפרעת הכרה וגטטיבית היא מצב רפואי קשה ביותר, הנגרם עקב פגיעה מוחית נרחבת. חולים אלו - אותם נהוג לכנות "צמחים" - שוכבים במיטתם, מוזנים על ידי הזנה מלאכותית, אך נושמים לבדם ואף מראים מחזורי ערות ושינה. אולם, החולים אינם מגיבים לגירויים חיצוניים כמו דיבור או כאב, ובעיקר לא מתקשרים ואינם מראים כל סימן של מודעות לסביבה או לעצמם.

במסגרת המחקר החדש - אותו ביצעו ד"ר חגי שרון ויותם פסטרנק, תחת הדרכתה של פרופ' תלמה הנדלר - נבחנה התגובה המוחית של ארבעה חולים וגטטיביים, בזמן צפייה בפנים לא מוכרות מול פנים של בני משפחה, חברים קרובים ותמונות של החולים עצמם.

בזמן הצפייה בתמונות, החולים עברו בדיקת תהודה מגנטית תפקודית (fMRI), החושפת את הפעילות המוחית בזמן אמת. הבדיקה מתבססת על העובדה כי אזורים קטנים בקליפת המוח צורכים יותר אנרגיה וחמצן בעוברם למצב פעיל, מאשר אזורים הנמצאים במצב של מנוחה. הדרישה לאנרגיה מסופקת על ידי שינויים בזרימת הדם המחומצן לאותם אזורים, שמכשיר fMRI יכול למדוד.

"הסריקות הדגימו שבזמן צפייה בפנים באופן כללי, ישנה הפעלה של האזור המוחי האחראי לעיבוד ראייתי של פנים. כלומר – המוח של החולים יודע להבחין בין פנים לבין עצמים אחרים בעולם החיצוני" מסביר ד"ר שרון. לדבריו, מדובר בחידוש: "עד כה לא היה ידוע האם הכישורים הקוגניטיביים של חולים אלו מאפשרים להם בכלל לקלוט גירויים מורכבים בסביבה ולהבחין בין סוג גירויים - לדוגמא פנים מול עצמים דוממים".

סריקות המוח חשפו גם שצפייה בפנים מוכרות של קרוב משפחה, גרמה להפעלה של מרכזי מוח האחראים על עיבוד ערך רגשי וזיכרונות אוטוביוגרפיים.

החוקרים מסבירים כי מדובר בתהליך מורכב מאוד, שבכדי לבצעו, על אזורי מוח להגיב ולחלוק מידע זה עם זה בכדי לקלוט את הגירוי הראייתי, לפענח את תוכנו, וליצור אסוציאציות לזיכרונות ספציפיים של האדם הצופה. ואכן, מדידה של הקישוריות בין אזורים אלו הראתה כי הם באמת עובדים בצורה רשתית מתואמת, בדומה לתהליך המתרחש אצל נבדקים בריאים.

למרות הפעילות המוחית המורכבת, נותרה השאלה האם מדובר בעיבוד מוחי אוטומטי בעיקרו או שמא יש לחולים אלו מודעות לסביבתם.

מדמיינים את אבא ואמא 

בכדי לענות על שאלה זו,  בחלק השני של הניסוי, המטופלים התבקשו לבצע פעילות מנטלית אקטיבית: לנסות ולדמיין את פני ההורים שלהם.

דמיון פנים מפיק תבנית פעילות מוחית אופיינית, אשר ניתן לזהות באמצעות fMRI. דמיון של פנים מוכרות מפיק את אותה התבנית בשילוב הפעלה של מרכזי רגש אשר מתעוררים אף הם בשל הערך הרגשי של הגירוי המדומיין. כלומר, ניתן לראות אם הנבדק אכן מבצע את משימת הדמיון שהוא מתבקש לבצע ואם היא מפיקה עיבוד משולב של תוכן הדמיון יחד עם הרגש המתלווה אליו, בדומה לנבדקים בריאים.

"באופן מפתיע, חולה אחת הדגימה פעילות מוחית מורכבת זהה לזו של נבדקים בריאים אשר מבצעים את אותה מטלת דמיון ואילו חולה נוספת הדגימה תגובה חלקית" מציין ד"ר שרון.

PLoS ONE 8(9): e74711. doi:10.1371/journal.pone.0074711