סרטן המעי הגס

כמוניסרטן המעי הגסמדריכים12 המלצות שיהפכו אותך למטופל מעורב יותר

12 המלצות שיהפכו אותך למטופל מעורב יותר

פרויקט מיוחד: כל מה שאפשר לעשות כדי להיות מעורבים יותר בטיפול הרפואי וכתוצאה לקבל טיפול יעיל ובטיחותי יותר

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

בשנים האחרונות צוברת תאוצה הגישה המבקשת להדגיש את חשיבות מעורבותם של מטופלים בטיפול הרפואי הניתן להם. הטיפול הפסיבי שבו מוסר המטופל את גופו למטפל מבלי להרהר ולשאול שאלות, לעתים מבלי לדעת מה הטיפול שהוא מקבל ולמה יועיל – מפנה את מקומו לטיפול אקטיבי שבו הופך המטופל לשותף מלא בהחלטה על הטיפול שיינתן לו, תוך הבנת כל התועלות והסיכונים הכרוכים בכך.

 

מעורבות המטופל, גם אם אינה נוחה תמיד למטפלים - התעניינות בטיפולים, הצגת שאלות בנושאים לא ברורים וגם מתן הערות במקרה הצורך - הוכחה בעבודות רבות ככזו שמשפרת את יעילות הטיפול ובטיחותו ומונעת סיבוכים. במצבים מסוימים היא אף עשויה להציל חיים.

 

חוק זכויות החולה (1996) קידם את המהפכה החשיבתית, כשעיגן את החובה לעדכן את המטופל בכל פרט הקשור בטיפול שהוא מקבל, לרבות מתן הסברים על הסיכונים והצגת כלל החלופות הטיפוליות שזמינות עבורו. אולם גם היום, עשרים שנים לאחר שהתקבל בכנסת – החוק עדיין אינו מיושם כהלכה ורבים המקרים בהם ייפגע המטופל אם לא יציג מעורבות רבה יותר בטיפול שניתן לו, אם לא יתעניין, ולעתים אף נדרש ממנו להעיר לצוות הרפואי כדי לקדם טיפול ראוי, איכותי ובטוח. דו"ח מבקר המדינה ממאי 2015 קבע כי יישומו של חוק זכויות החולה לוקה בחסר, בין השאר עקב תנאים בעייתיים שקיימים במוסדות הרפואיים במדינה, לרבות תנאי אשפוז לא ראויים, עומס על רופאים ומחסור באחיות. 

 

בסקר חווית המטופל במוסדות הרפואיים בישראל שמקדם בשנים האחרונות משרד הבריאות לצורך שיפור השירות הניתן למטופלים, לפי דו"ח מפברואר 2015, העצמת מטופלים הוא הנושא שקיבל את הציונים הנמוכים ביותר: 30% מהמטופלים שנכללו ובסקר הרגישו שלא שיתפו אותם באפשרויות הטיפוליות במידה שרצו וכי קיבלו הסברים ביוזמתם ולא ביוזמת הצוות, ופחות מ-60% ציינו שהוצגו להם חלופות טיפוליות. 

 

בהסתמך על הספרות המדעית, המלצות של גופים מקצועיים וריאיונות עם מומחים, ריכזנו עצות מעשיות לשיפור מעורבותם של מטופלים בטיפול הרפואי שניתן להם: 

 

(1) לא להתבייש לשאול שאלות

 

מטופלים רבים חוששים לשאול שאלות פן יטרידו את הרופא, או מתביישים להעלות בפניו שאלות שעשויות להיתפס אצלו ככאלו שמעידות על חוסר הבנה בסיסי או שאלות שיראו לו טריוויאליות, וכך נמנעת מהם קבלת מידע חיוני לצורך קבלת החלטה מושכלת על הטיפול שיינתן להם. במצבים אלה עלול המטופל לקבל טיפול כשהוא לא מודע מראש לכלל השלכותיו, למשל לזמן שיהיה מרותק למיטה לאחר הטיפול, לכאבים שמהם הוא צפוי לסבול ולתועלת הצפויה של הטיפול. מטופל שכזה עלול להתאכזב לאחר הטיפול, למשל במקרים בהם הטיפול נכשל ובדיעבד התברר לו שסיכויי ההצלחה מראש היו נמוכים, או אם יגלה שלאחר הטיפול הוא נדרש להתאמות רבות שלא היה ערוך להן מראש.

 

מה כדאי לשאול את הרופא? ובאילו מצבים חשוב לפנות אליו שוב? על כך תוכלו לקרוא בהרחבה כאן

 

(2) לדאוג לרופא משפחה שירכז את הטיפול

 

ישנם מטופלים שלא מקפידים להיקשר לרופא משפחה מסוים ומחליפים רופאים בכל רבעון, כפי שמתיר חוק ביטוח בריאות ממלכתי, בהתאם לצרכים רגעיים. עם זאת, הקפדה על רופא משפחה בקהילה שירכז את הטיפול בעניינכם חשובה ומועילה לקידום מעורבות בטיפול הרפואי, בייחוד בעבור חולים כרוניים.

 

לדברי פרופ' מרדכי שני, מייסד אתר "כמוני" ומכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות, בעבר מנהל המרכז הרפואי שיבא ומנכ"ל משרד הבריאות, "רובנו מייחסים חשיבות רבה לבדיקות של מומחים שונים, אך בסופו של דבר חשוב שיהיה למטופל רופא משפחה בו הוא בוטח שירכז כל הטיפול. רופא מומחה הוא בעל ידע רב בתחומו, אך במצבים של ריבוי מחלות כרוניות יש חשיבות לרופא אחד שירכז את כל הטיפול שלך".

 

(3) להתכונן למפגש עם הרופא

 

מפגשים עם הרופא לרוב מאופיינים בתחושת לחץ, בייחוד במסגרות הרפואה הציבורית שבהן מוגבל זמנו של הרופא ומחוץ למשרדו תור ההמתנה מתארך. תנאי הלחץ מגבילים את היכולת לשאול שאלות בחופשיות ולעתים עלולים לבלבל את המטופל, כך שיישכח שאלות שתכנן לשאול. לכן מומלץ לפני מפגש עם רופאים לבצע חיפוש מקדים בנוגע למצב הרפואי שעל הפרק ולהכין רשימת שאלות, בעיקר במפגשים שבהם ידוע מראש שיידונו אפשרויות טיפוליות.

 

מידד גיסין, יו"ר ארגון צב"י (צרכני בריאות ישראל), ארגון הגג של ארגוני החולים במדינה, מוסיף כי "מומלץ שבמפגש יהיה נוכח גם קרוב של המטופל, שיישמע גם הוא את תשובותיו של הרופא, כי לעתים מתברר לאחר המפגש שהחולה שמע משהו אחד, והמלווה שלו שמע משהו אחר. החוק מאפשר לאדם נוסף להיות נוכח במפגש עם הרופא ונוכחותו חשובה כדי לסייע לקבלת ההחלטות על סמך דבריו של הרופא".

 

מחקר אמריקאי שפורסם עוד בשנת 1988 בכתב העת Journal of General Internal Medicine העלה כי מטופלים עם סוכרת שקיבלו הכנה מקדימה לפני מפגש עם רופאיהם, שנמשכה כעשרים דקות וכללה הכנת שאלות מראש, נמצאו כעבור מספר שבועות עם איזון טוב יותר של רמות סוכר והמוגלובין מסוכרר בדם. נבדקים שהכינו שאלות מראש גם הספיקו לנצל טוב יותר את הזמן שהוקדש למפגש הרפואי ושאלו בממוצע 1.04 שאלות לדקה בהשוואה ל-0.3 שאלות לדקה בקרב נבדקים שלא עברו הכנה מקדימה.

 

חוקרים מאוסטרליה בחנו את ההשפעה של הכנה מראש של שלוש שאלות במפגש עם רופא המשפחה: מהן האפשרויות העומדות בפני? מה התועלת והסיכונים בכל אפשרות? ומה הסבירות לכל אפשרות? הממצאים שפורסמו ב-2011 בכתב העת Patient Education and Counseling העלו כי הצגת השאלות על ידי המטופל שיפרה את המפגש עם הרופא, הועילה לשיפור התקשורת ושיפרה את שביעות הרצון של המטופל מהביקור ואת איכות הטיפול שניתן.

 

עוד על הכנה לפגישה עם הרופא 

 

(4) לברר פרטים מקדימים לגבי המוסד הרפואי/ הרופא המטפל

 

בעת קבלת המלצה לטיפול רפואי כלשהו, מומלץ לעשות בדיקה כדי לוודא שהמוסד הרפואי/הרופא המומלץ לטיפול מיומן בביצועו.

 

משרד הבריאות מאפשר כיום כלים לביצוע בדיקות מקדימות לפני טיפולים מתוכננים מראש (אלקטיביים) שעשויות להוסיף מידע למטופל לצורך קבלת החלטות: השוואות בין בתי החולים בנוגע לאיכות הטיפולים הניתנים בהם, לרבות שיעורי סיבוכים בניתוחים שונים ומתן טיפול רפואי נאות בהכנה לניתוח. לפני החלטה על ניתוח – מומלץ לעיין בדו"חות אלו ולבדוק האם שיעור הסיבוכים בבית החולים אליו הופנה המטופל גבוהים יותר בהשוואה לממוצע הארצי, ובמידה והתשובה חיובית – לברר את הנושא לעומק. לעתים בתי חולים מרכזיים במדינה מציגים שיעורי סיבוכים גבוהים יותר מאחר והם מטפלים בחולים קשים יותר עם סיכויים גבוהים יותר מראש לפתח סיבוכים, ויש להתייחס גם לנקודה זו.

 

(5) לבקש הפניות למקומות רלוונטיים

 

מאחר ומערכת הרפואה האבחנתית ורפואת המומחים בישראל כרוכה בהוצאת הפניות מהרופאים המטפלים בקופת החולים, על מטופלים לא לחשוש ולבקש באופן יזום מהרופא להוציא הפנייה לשירותים מסוימים הנדרשים עבורם, כדי להימנע מטרטורים בהמשך. כיום מפעילות קופות החולים גם שירותי תקשורת בין רופאים למטופלים באמצעות האינטרנט לצורך הוצאת הפניות, ומומלץ להשתמש בהם.

 

(6) במהלך אשפוז – לברר פרטים רבים ככל האפשר

 

במידה ואושפזתם במרכז רפואי, חשוב שלא לחשוש לשאול את הצוות הרפואי שאלות ולהתעניין, במיוחד אם דבר מה נראה לכם מוזר – למשל אם הותאם למאושפז טיפול בתרופה שיש לכם תחושה שעלולה להזיק לו.

 

כיצד ברור פרטים במהלך האשפוז עשוי להציל לכם את החיים? ולמה צריך לשים לב? על כך תוכלו לקרוא בהרחבה כאן

 

(7) להעיר לצוות הרפואי להקפיד על סטריליזציה ולרחוץ ידיים

 

הקפדה על סטריליזציה במוסדות רפואיים הכרחית למניעת הידבקות בזיהומים, ובשנים האחרונות גוברת המודעות לצורך ברחצת ידיים קבועה על ידי הצוותים הרפואיים וכן על ידי קרובים המגיעים לבקר מאושפזים. באוגוסט 2009 פרסם משרד הבריאות נוהל הקובע את הצורך בשמירה על היגיינת ידיים במוסדות רפואיים, לרבות הצורך לרחוץ ידיים במים זורמים וסבון אנטי-מיקרוביאלי לפני ואחרי כל מגע ישיר במטופל, לפני עטיית כפפות ולאחר הסרתן, לפני הכנת מזון או תרופות לחולים, במעבר מאתר גוף מזוהם לנקי באותו מטופל ולאחר כל מגע בסביבת החולה, כולל מגע במשטחים וציוד בסביבתו, וכן כשיש לכלוך נראה בעין על הידיים, בטיפול בחולים משלשלים, בטיפול בחולים עם חשד לזיהום על ידי חיידקים יוצרי נבגים ולאחר ביקור בשירותים. 

 

למטופלים מומלץ שלא להיות שאננים ובמקרה הצורך להעיר באדיבות לצוות הרפואי לזכור לרחוץ ידיים לפני הטיפול. לדברי גיסין, "אולי זה לא נעים, אבל כיום ליד כל מיטת אשפוז יש בקבוק עם חומר לניקוי ידיים, וחשוב מאוד לשים לב שהצוותים הרפואיים משתמשים בו. הדבר מונע זיהומים ויכול להציל חיים".


(8) לעיין בטפסים ולבקש השלמת פרטים חסרים

 

בעת קבלת מסמך רפואי כלשהו, בעיקר במהלך אשפוז ובעת שחרור מאשפוז, חשוב לבדוק אותו בנוכחות איש הצוות הרפואי שמסר את המסמך ולבקש להשלים פרטים במידת הצורך. הדבר חיוני בעיקר לצורך המשך הרצף הטיפולי בין בית החולים לקהילה. "היחסים בין בתי חולים לקהילה עדיין לא מהמשופרים ביותר, וקופות חולים בדרך כלל לא ממלאות תמיד אחר הוראות בתי החולים שעולות הרבה כסף, גם במה שקשור למתן תרופות או בדיקות מסוימות", אומר גיסין, "חשוב שמטופל שמשתחרר מבית החולים או קרוביו יבינו מה נכתב להם בטפסים, ויוכלו לבקש במסגרות הקהילתיות של קופת חולים את מה שהומלץ להם בבית חולים".

 

בבתי חולים לעתים נתקלים במצבים של חוסר בפרטים במסמכים רפואיים ולעתים אף עלולות להופיע טעויות בתיעוד רפואי שיכולות להוביל בהמשך גם לטעויות בטיפול הרפואי. הקפדה על תיעוד רפואי מלא ונכון היא נדבך הכרחי בטיפול הרפואי, ומהמטופל נדרשת מעורבות כדי למנוע מצבים אלה. לעיתים מכתב שחרור מאשפוז אינו כולל פרטים חשובים כמו אנשי צוות רפואי שטיפלו בחולה או ביצעו ניתוח כלשהו, או שכולל פרטים בכתב יד לא ברור בנוגע לתרופות שקיבל המטופל במהלך אשפוזו. פרטים אלו עשויים להתברר כחשובים ביותר בדיעבד, לאחר שהמטופל כבר בבית, ואז כבר קשה לשחזרם. על כן, חשוב לבצע בדיקה בנוכחות מוסר מכתב השחרור כדי לוודא שכל הפרטים מובנים ולבקש השלמת פרטים במקרה הצורך.

 

מחקר שפורסם במאי 2011 בכתב העת BMC Health Services Report בחן תיקים רפואיים בשלושה בתי חולים אוניברסיטאיים גדולים בבריטניה, והעלה כי ב-15% מהתיעודים של התייעצויות במרפאות החוץ היה חסר מידע רפואי, ומבין מקרים אלו, ב-32% חל עיכוב במתן טיפול רפואי וב-20% היו המטופלים בסכנה לסיבוך כתוצאה מכך. במעל למחצית מהמקרים הללו, בראיונות עם הרופאים התברר כי הם סומכים על המטופלים בהעברת המידע החסר. תחלופה תכופה של הצוות המטפל ומערכות מחשוב נפרדות למחלקות השונות היו בין הגורמים העיקריים למידע חסר ברשומה הרפואית.

 

(9) לשמור מסמכים רפואיים ולנהל תיק רפואי מסודר

 

אחת ההמלצות המרכזיות להעצמת המעורבות בטיפול היא לבקש באופן יזום ולשמור את המסמכים הרפואיים שניתנים לכם באופן מסודר בבית ולנהל תיק רפואי אישי המקביל לרשומה הרפואית שמנוהלת על ידי המוסדות הרפואיים השונים.

 

למה חשוב לשמור תיק רפואי בבית? איך זה ישפיע על הטיפול שתקבלו? למי כדאי שיהיה עותק נוסף? ואילו עוד המלצות קיימות בנוגע למסמכים הרפואיים הניתנים לכם? על כך תוכלו לקרוא בהרחבה כאן

 

(10) לא להרבות בתרופות למחלות כרוניות

 

אחת ההמלצות לחולים כרוניים היא לא להרבות בתרופות ובתוספי תזונה. לדברי פרופ' שני, "ריבוי תרופות מהווה בעיה ועלול לגרום גם לאינטראקציה בין תרופות שונות, העשויה להתבטא בהגברת פעולתן של תרופות או לחילופין בנטרול השפעתן על ידי תרופות אחרות. על כן מומלץ שלא להרבות בתרופות שלא לצורך".

 

במקרים אלה, במידה והמטופל מבקש ליטול תרופות נוספות, ובייחוד תרופות שאינן דורשות מרשם או תוספי תזונה שניתן לרכוש ללא פיקוח רופא, חשוב שיתייעץ עם איש מקצוע – רופא או רוקח, יציג בפניהם את רשימת התרופות שהוא נוטל, ויבחן האם קבלת תרופות נוספות עלולה להשפיע לרעה על יעילות הטיפול או בטיחותו. "יש חשיבות שאדם אחד יבחן מהן התרופות החיוניות לך", מדגיש שני.

 

(11) לא לפחד לפנות לחוות דעת נוספת

 

אחד המקורות בהעצמת מטופלים היא היכולת לפנות לחוות דעת רפואית נוספת כדי לבחון מידע רפואי שניתן לכם אצל מומחה נוסף, לרבות בדיקת אבחנה שניתנה ובעיקר טיפול שהוצע, בייחוד כשמדובר במצב רפואי מורכב כמו למשל סרטן.

 

בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מאפריל 2006 – מגילת זכויות המטופל – מודגש כי כשמטופל מבקש לקבל חוות דעת מקצועית נוספת, חובה על המטפל והמוסד הרפואי לסייע בכל הדרוש למימוש זכות זו, בין השאר על ידי מסירת מידע אודות מומחים מתאימים, תיאום מועד התייעצות, מתן אפשרות ליועץ לבקר ולבדוק מטופל השוהה באשפוז, להעמיד את הרשומה הרפואית לרשות היועץ ולמסור מידע נוסף הנוגע אליו.

 

(12) לעזוב רופא שמתנהג בחוסר סבלנות ושאינו מסביר

 

הגברת מעורבותם של מטופלים בטיפול הרפואי מומלצת במטרה לקדם את הטיפול הרפואי, איכותו ובטיחותו, אולם למצער, ישנם אנשי צוות רפואי שעדיין מפגינים עוינות כלפי העצמת מטופלים, וחרף ההמלצות והחוקים שקודמו על ידי רשויות בריאות בישראל ובעולם – מתנגדים לגישה המאפשרת נגישות מלאה למידע רפואי בידי המטופל ושוללים את יכולתו להבין את שלל ההיבטים בבריאותו. 

 

במצבים בעייתיים מסוג זה, למול צוותים רפואיים שמתקשים לקבל מטופל שמבקש להיות יותר מעורב, על מטופלים לעמוד על זכותם לקבלת טיפול רפואי הולם. כפי שבשנים האחרונות מאפשרת הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית לרופאים לעזוב מטופלים שמתנהגים בעוינות ובאלימות ולסרב לטפל בהם, כך גם מטופל שנתקל במטפל עוין יכול לבקש במקרים הקיצוניים מהמוסד הרפואי לעבור לטיפול על ידי מטפל אחר.

 

מוסדות רפואיים – קופות חולים ובתי חולים – מפעילים אחראים לפניות ציבור אליהם ניתן לפנות כשמתעוררת בעיה שמקורה ביחס עוין של מטפל כלפי מטופל. במקרים בהם נתקל המטופל בסירוב מצד המטפל שעלול לתחושותיו לפגוע בטיפול הרפואי שניתן לו, באיכותו או בבטיחותו, באפשרותו גם להגיש תלונה כנגד רופא שהפגין כלפיו יחס עוין בהנהלת המוסד הרפואי, בלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית ו/או במשרד הבריאות. 

 

ההמלצה: לשאול שאלות

 

חוק זכויות החולה מחייב את המטפל להשיג הסכמה מדעת לכל טיפול שהוא מבקש לתת למטופל, והחוק אף מפרט כי הסכמה זו אינה יכולה להסתכם בהחתמת המטופל על טופס הסכמה בפתח חדר הניתוחים, כפי שלמצער עדיין קורה לא אחת. החוק דורש מתן הסבר מקדים למטופל על האבחנה הרפואית (דיאגנוזה), מה צפוי לו (פרוגנוזה), פרטים הנוגעים לטיפול המוצע – לרבות ההליך, מטרתו, התועלת הצפויה וסיכויי ההצלחה, הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע – לרבות תופעות לוואי וכאבים צפויים, סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי ועד כמה מדובר בטיפול חדשני, לרבות כמה פעמים בוצע בעבר על ידי המטפל. המידע הרפואי צריך להינתן למטופל "בשלב מוקדם ככל האפשר", לפי סעיף 13ג' לחוק, כדי לאפשר למטופל "מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות". עם זאת, בפועל, חוק זה מיושם במצבים רבים באופן חלקי ביותר, אם בכלל.

 

במידה והמטפל אינו מקדם יישום מלא של החוק, על המטופל להפוך למעורב יותר, לשאול שאלות על המחלה, על מצבו ולהתעניין בפרטי הטיפול המוצע לו כבר בשלב בו מוצג לו הטיפול, מוקדם ככל שאפשר.

 

אולם מטופלים רבים חוששים לעצבן את המטפל, במידה ויציגו לו שאלות, או מתביישים להעלות בפניו שאלות שעשויות להיתפס אצלו ככאלו שמעידות על חוסר הבנה בסיסי, או לחילופין שאלות שיראו לו טריוויאליות, וכך נמנעת מהם קבלת מידע חיוני לצורך קבלת החלטה מושכלת על הטיפול שיינתן להם. במצבים אלה עלול המטופל לקבל טיפול כשהוא לא מודע מראש לכלל השלכותיו, למשל לזמן שיהיה מרותק למיטה לאחר הטיפול, לכאבים שמהם הוא צפוי לסבול ולתועלת הצפויה של הטיפול. מטופל שכזה עלול להתאכזב לאחר הטיפול, למשל במקרים בהם הטיפול נכשל ובדיעבד התברר לו שסיכויי ההצלחה מראש היו נמוכים, או אם יגלה שלאחר הטיפול הוא נדרש להתאמות רבות שלא היה ערוך להן מראש.

 

מחקר אמריקאי שפורסם במאי 2012 בכתב העת Health Affairs בחן גישות של 50 מטופלים בעלי רמת השכלה גבוהה כלפי רופאים, ומצא כי רובם הרגישו שמעורבות רבה מדי בטיפול על ידי הפעלת גישה אסרטיבית כלפי הרופא עלולה להתפרש אצלו כמטופל בעייתי, וזאת על רקע התפיסה החברתית לתפקידם של רופאים ומטופלים, לפיה הרופא יודע הכי טוב ועל המטופל לקבל את דבריו. הנבדקים גם העידו כי מבנה המפגש הרפואי אינו מאפשר להם די זמן לשאול שאלות, כשכולם ממהרים ושהם מרגישים אשמים לגזול מזמנו של הרופא. אחד הנבדקים אף העיד כי התנצל בפני הרופא כשביקש זמן נוסף לשקול האם הוא שלם עם ההחלטה לעבור ניתוח כלשהו.

 

לדברי יו"ר האגודה לזכויות החולה, שמוליק בן יעקב, מדובר בחששות שכדאי להתגבר עליהם. "האחריות על השגת הסכמה מדעת אמנם מוטלת על הרופא, אבל אנחנו ממליצים למטופל להיות שותף פעיל בטיפול הרפואי הניתן לו ולשאול את כל השאלות. יש אמנם אנשים שאומרים – אם אני אשאל יותר מדי ואתלונן על רופא, הוא יפגע בי ואני תלוי בו. הניסיון מראה בדיוק את ההיפך – רוב הצוותים הרפואיים, כשמישהו שואל אותם שאלות או מעיר להם בנימוס – יותר נזהרים, כי הם מבינים שמדובר במטופל אסרטיבי שעומד על שלו ומבין את הנעשה לו, ומתייחסים למטופל שכזה טוב יותר מאשר למטופל ששותק".

 

דברים שהמטופלים צריכים לדעת 

 

הסוכנות האמריקאית למחקר ואיכות בשירותי רפואה (AHRQ) פרסמה בספטמבר 2011 רשימת המלצות כדי להתגבר על החשש לשאול את הרופא שאלות – תופעה שכבר זכתה לכינוי "דממת החלוק הלבן" (White Coat Silence). לפי הקמפיין שקידמה הסוכנות – הרופא מעוניין בשאלות מצד המטופל, המצביעות דווקא על סיכויים גבוהים יותר של המטופל להיענות בהמשך לטיפול שיומלץ לו, והבריאות תלויה בין השאר בתקשורת טובה עם הרופא שבאה לידי ביטוי בהבנה מלאה בנוגע לטיפול המוצע.

 

בין ההמלצות שמקדם הקמפיין:

 

- אל תחששו לדבר ולהציג לרופא כל שאלה או חשש.

 

- שימו לב לכל פרט שקשור בטיפול הרפואי המוצע לכם.

 

- לימדו על המחלה/ אבחנה שלכם.

 

- בקשו מקרוב/ מכר להיות שותף לתהליך הבנת המחלה ובחירת הטיפול.

 

- דעו פרטים בנוגע לכל התרופות שאתם נוטלים ומדוע עליכם ליטול אותן.

 

- העדיפו לקבל טיפול רק במרפאה/ מרכז רפואי שבחנתם לעומק. 

 

- השתתפו בכל צומת שבה נדרשת החלטה הנוגעת לטיפול הרפואי שניתן לכם.

 

בסוכנות האמריקאית למחקר ואיכות בשירותי רפואה (AHRQ) ממליצים על מספר שאלות שיש להפנות לרופא:

 

- מה האבחנה שלי?

 

- מה האפשרויות הטיפוליות שעומדות בפניי? מה התועלת בכל אחת מהאפשרויות? מהן תופעות הלוואי הצפויות/אפשריות?

 

- האם אצטרך בדיקות? לאיזו מטרה בדיוק? מה אומרות תוצאות הבדיקות שאופנה אליהן?

 

- מה התרופות שהרופא רושם לי עושות? כיצד יש ליטול אותן? באיזה מינון? מתי ביום? על בטן מלאה או ריקה? מהן תופעות הלוואי הצפויות/אפשריות?

 

- אם אני זקוק לניתוח: למה? האם יש טיפולים חלופיים? האם הניתוח יוכל להתבצע בשיטה זעיר פולשנית? במה כרוך הניתוח? מה הסיבוכים? מה ההתאוששות הצפויה? מה ההגבלות הצפויות ולכמה זמן? מהו הניסיון של הרופא/ המרכז הרפואי בביצוע ניתוח זה?

 

- האם האבחנה/ הטיפול שמותאם לי דורש שינוי באורח החיים היומיומי? האם יש לאמץ הרגלי חיים אחרים? למשל – הרגלי תזונה, שינה, גמילה מעישון, פעילות גופנית קבועה וכו'.

 

דברים שהמטופלים צריכים להגיד לרופא 

 

על המטופל להעביר לרופא את מלוא הפרטים הנוגעים לו, כדי שיוצע לו הטיפול המתאים ביותר עבורו, ולא טיפול שעלול חלילה להזיק לו. אי העברת מידע למטפל, שלעתים מקורה בתחושות ביישנות, עלולה במצבים מסוימים למנוע מהמטפל אפשרות להציע עזרה. מחקר מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם בנובמבר 2009 בכתב העת Basic and Applied Social Psychology העלה במדגם של 915 נבדקים כי מחציתם (50.1%) חשו באינטראקציה עם מטפלים רפואיים תחושות של בושה – 58.8% מהנשים בהשוואה ל-38.8% מהגברים. בין השאר דיווחו מטופלים במחקר כי התביישו לעדכן את רופאיהם לגבי הרגלי עישון, תזונה, תפקוד מיני ופעילות גופנית – שעשויים להיות חשובים לצורך התאמת הטיפול.

 

המצבים שמצדיקים פנייה לרופא לאחר הביקור 

 

בסוכנות האמריקאית למחקר ואיכות בשירותי רפואה (AHRQ) מעודדים שלא לחשוש להתקשר לרופא גם לאחר הביקור במצבים הבאים:

 

- אם אתם חשים תופעת לוואי או בעיה כלשהי עם תרופות.

 

- אם תסמיני המחלה/אבחנה מוחמרים.

 

- אם אתם מקבלים מרופא אחר תרופה חדשה כלשהי או מתחילים ליטול תוסף תזונה כלשהו – מחשש לשילוב בעייתי בין תרופות.

 

- אם הופניתם לבדיקות ואינכם מבינים את תוצאותיהם – צרו קשר. אל תניחו מראש שאם הרופא לא יצר קשר – אז המצב בהכרח טוב.

 

שאלות לפני ניתוח אלקטיבי 

 

בסוכנות האמריקאית למחקר ואיכות בשירותי רפואה (AHRQ) ממליצים על מספר שאלות שמומלץ לשאול צוותים רפואיים לפני ניתוח אלקטיבי:

 

- למה עליי לעבור ניתוח? (לטיפול בבעיה, בתסמינים, בכאב וכו').

 

- איזה סוג ניתוח מומלץ עבורי?

 

- מהן החלופות לניתוח?

 

- מה התועלת בניתוח?

 

- מה הסיכונים בניתוח?

 

- האם הניתוח בטשטוש/ הרדמה חלקית/ מלאה? באיזה חומר תבוצע ההרדמה? מה הסיכונים בהרדמה?

 

- מה יקרה אם לא אעבור את הניתוח?

 

- כמה עולה הניתוח?

 

כמו כן מומלץ לברר:

 

- מי יהיו הצוות הרפואי בחדר הניתוח?

 

- כמה זמן יימשך הניתוח? כמה זמן ההתאוששות?

 

- מה ההגבלות הצפויות בתנועה ובתזונה לאחר הניתוח?

 

- מה הניסיון שנצבר אצל הרופא/ המרכז הרפואי בביצוע ניתוח?

 

שאלות ספציפיות למחלות שונות 

 

ראו שאלות לדוגמה לשאול את הרופא במצבים רפואיים ספיציפיים: 

 

שאלות לשאול את הרופא: סרטן המעי הגס

שאלות לשאול את הרופא: סוכרת 

שאלות לשאול את הרופא: יתר לחץ דם 

שאלות לשאול את הרופא: מחלות כליה 

 

ההמלצה: לברר פרטים במהלך אשפוז 

 

במידה ואושפזתם במרכז רפואי, די שכיחים המצבים שבהם אין למטופל נגישות מלאה לרופאי המחלקה כדי לשאול שאלות, והוא פוגש בהם רק בביקורי רופא פעם ביום, כשרוב שעות היום הרופאים עסוקים במשימות טיפול שוטפות במחלקה ו/או ספונים בחדרם.

 

עם זאת, חשוב שלא לחשוש לשאול את הצוות הרפואי שאלות ולהתעניין, במיוחד אם דבר מה נראה לכם מוזר – למשל אם הותאם למאושפז טיפול בתרופה שיש לכם תחושה שעלולה להזיק לו. יש להציג את השאלות והחששות בפני הצוות המטפל הזמין במחלקה – למשל האחיות, כדי שאלו יעבירו את המידע לרופא.

 

בכל הקשור לתרופות – בקיאות בטיפול התרופתי הניתן לכם במסגרת האשפוז חשובה לבטיחות הטיפול, ועשויה לעתים גם להציל חיים. ביוני 2007 הציגו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת וושינגטון במאמר בכתב העת International Journal of Medical Informatics הזדמנויות שבהן מעורבות גבוהה מצד המאושפז וקרוביו בטיפול הרפואי הניתן לו עשויה לזהות טעות רפואית בשלב ההתחלתי ולמנוע סיבוך רפואי:

 

- זיהוי טעות רפואית: למשל זיהוי תרופה שניתנת למרות רגישות או שמתנגשת עם תרופות אחרות שנוטל המטופל, או לחילופין זיהוי חסימה בצינורית שמזליפה תרופה או נוזלים בעירוי.

 

- ביצוע תיאום בין מטפלים שונים: למשל עדכון האחיות בבית חולים לגבי מידע שמסר הרופא בביקור ולא הועבר או עדכון רופא מומחה בקהילה על ממצאים שהתקבלו בבדיקה אצל רופא אחר.

 

- קידום רצף טיפולי: למשל במצבים בהם מטפלים שונים מתחלפים בבית החולים ועל המטופל להצביע בפני הצוות המטפל על הטיפול שכבר ניתן לו, כדי למנוע מתן טיפול חדש שעלול להתנגש עם זה שכבר ניתן.

 

- ניטור המצב הרפואי: למשל בדיקה מול רופא/אחות לניטור תופעות לוואי אפשריות של טיפול תרופתי שניתן.

 

במוסד רפואי חשובה גם הכרת זהות הרופא המטפל, ואין מדובר בעניין מובן מאליו. למצער, במצבים רבים ניתן כיום בישראל טיפול רפואי מבלי שהמטופל יודע מה זהותם של האנשים המטפלים בו, בעיקר בפעולות פולשניות ובטיפולי חירום. הכרת זהות המטפלים צפויה להוביל לתשומת לב מוגברת מצדם ולקדם הקפדה יתרה על טיפול נאות. בהקשר זה, בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מאפריל 2006 – מגילת זכויות המטופל – מודגשת חובתם של כלל המטפלים במוסדות רפואיים לשאת תג זיהוי ולהזדהות בפני המטופל והמלווים אותו בשמם ובתפקידם.

 

לדברי גיסין, "בבית חולים יש סיכויים גבוהים לטעות, כי הצוות הרפואי מתחלף כל הזמן, וכל פעם מטפל במאושפז מישהו אחר. בעיקר במחלקות פנימיות, בגלל מצוקות אשפוז ומטופלים שמאושפזים במסדרונות, הצוות הרפואי לא מספיק, וגם אם הוא רוצה לעזור, הוא לא תמיד מסוגל. במצבים אלה, הפתרון היחיד הוא שהחולה יתעקש לשאול ולברר פרטים על הטיפול שניתן לו, ושיתריע אם נראה לו שיש משהו בעייתי בטיפול. אמנם לא צריך לשגע את הצוות במלא שאלות, אבל אם יש דברים רציניים – על המאושפז ומשפחתו להתעקש לקבל מענה".

 

בארגון צב"י מבקשים לקדם מזה שנים מהלך להכרה במעמד קרוביו של מאושפז בבית החולים, מאחר וכיום – למרות תפקידם המכריע בעיתות של מצוקת אשפוז בשמירה על המאושפז ועל צרכיו – אין להם מעמד חוקי.

 

ההמלצה: לשמור מסמכים רפואיים ולנהל תיק רפואי מסודר

 

אחת ההמלצות המרכזיות להעצמת המעורבות בטיפול היא לבקש באופן יזום ולשמור את המסמכים הרפואיים שניתנים לכם באופן מסודר בבית ולנהל תיק רפואי אישי המקביל לרשומה הרפואית שמנוהלת על ידי המוסדות הרפואיים השונים. "חשוב לוודא שיש עותק של כל מסמך רפואי ולשמור אותו בבית, ולסדר בבית תיק רפואי מסודר בקלסר, כי אחרת כשמחפשים מסמך במערכת הבריאות, לא תמיד אפשר למצוא אותו", ממליץ גיסין "מוכרים מצבים שבהם מטופל פונה לוועדה רפואית בביטוח הלאומי ופתאום מבקשים ממנו מסמך שהוא לא שמר ואז יהיה לו קשה מאוד להשיג אותו".

 

מחקרים שונים מצביעים על תחושה מוגברת של שליטה עצמית במצב הרפואי במידה ומטופלים מקבלים נגישות למסמכים הרפואיים שלהם. לדוגמה, מחקר העלה כי מטופלים מעשנים שמסמכיהם הרפואיים היו נגישים להם נטו יותר לקדם אורח חיים בריא ולצמצם את היקף העישון או לעבור גמילה מעישון (69%) בהשוואה לאלו שתיקיהם הרפואיים לא היו נגישים עבורם באופן קבוע (29%). במחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2013 בכתב העת Journal of Medical Internet Research דיווחו מטופלים שניתנה להם גישה אלקטרונית ישירה לתיקיהם הרפואיים כי הם יותר מודעים למצבם הבריאותי, מרגישים יותר מוטיבציה לשפר את מצבם הרפואי, יותר קל להם לקבל החלטות רפואיות, יותר קל להם במקרים בהם הם שוכחים משהו שהרופא אמר, יותר קל להם לזכור מתי עליהם לקבוע ביקור רופא חוזר, וכן קל להם יותר לשתף את מצבם הרפואי עם רופאים שונים ולאפשר תיאום מידע במצבים הדורשים פנייה למספר מומחים.

 

המלצות הנוגעות למסמכים הרפואיים

 

• להחזיק בבית את התיק הרפואי או לפחות את תקציר הרשומה הרפואית, אותה ניתן לבקש מרופא המשפחה ולשמור לעת הצורך. במקרה של פנייה יזומה לבית חולים לצורך טיפול, ובמיוחד לצורך טיפול פולשני – מומלץ להגיע עם תקציר הרשומה הרפואית באופן שיאפשר לצוותי בית החולים לקבל ביתר קלות מידע רפואי, לרבות מחלות רקע ורגישויות לתרופות.

 

• לצלם עותק מתקציר הרשומה הרפואית ולהעבירו לקרוב משפחה, כדי שיוכל לעדכן את הצוות הרפואי בבית החולים, במקרה של מצב חירום רפואי.

 

• לחולים כרוניים הנוטלים תרופות רבות בקביעות מומלץ לבקש מרופא המשפחה פירוט מתוך התיק הרפואי של כלל התרופות שהם נוטלים, ומומלץ לבחון עם רופא או רוקח את רשימת התרופות – כדי לוודא שאין בה תגובות בין תרופתיות/ טעויות. מומלץ לצלם גם עותק מהמסמך הכולל את רשימת התרופות ולהעבירו לקרוב משפחה, כדי שיוכל לעדכן את הצוות הרפואי בבית החולים, במקרה של מצב חירום רפואי.

 

• לאחר אשפוז בבית חולים לצורך טיפול כלשהו, בתהליך השחרור, חובתו של המטפל להעביר למטופל תיק רפואי הכולל סיכום אשפוז, לרבות פרטי הצוות הרפואי המטפל ומידע רפואי שנאסף לאורך האשפוז. במידה שתיק זה לא נמסר למטופל, או שחסרים בו פרטים כלשהם – מומלץ לבקש פרטים אלה כדי שיהיו זמינים במקרה של סיבוך שמתפתח לאחר השחרור הביתה.

 

• לאחר שקיבלתם תיק רפואי מקופת חולים או מבית חולים, בכפוף להגשת בקשה, עברו עליו ובדקו אותו היטב. אם זיהיתם טעות כלשהי – למשל שם לא נכון של תרופה, רגישות לתרופה, טעות בסוג הדם או אבחנה שגויה – חשוב להודיע על כך לקופת החולים/ בית החולים. טעות בתיק רפואי עלולה להיות הרת אסון.

 

על התיק הרפואי תוכלו לקרוא בהרחבה כאן

 

 

עודכן לאחרונה: פברואר 2017

 

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: