כן, הבנתי מהר מאד שאינני שווה ולו כקליפת השום בשוק הפנויים פנויות. אני יודע שהפתיחה הזאת, לכאורה, איננה קשורה לכותרת, מיד בהמשך, יוברר הקשר.

 

שיחת טלפון מייצגת "שלום שמי מיקי אני בן 38, גר בחיפה  186 ס"מ,גרוש +2 . לפני מספר חודשים עברתי תאונה קשה, היום אני נ...נכה... אבל... מצבי הולך ומשתפר... יהיה בסדר... הלו... הלו..." ניתוק!

 

למה היא ניתקה? אולי בגלל שאני מחיפה? אולי הגובה? אבל מעולם לא היתה שום בעיה, לא, לא יכול להיות, האם הן מנתקות בגלל מצבי הבריאותי האם המלה "נכה" היא הגורם?

 

לפני 11 שנים בקירוב, אקס אישתי עברה טיפולי פוריות, בסוף תהליך הטיפול הקשה והמייגע ניקלטו 3 עוברים ברחמה. עברנו את כל הבדיקות הרפואיות, הכל תקין. ואז הגיע הרופא עם הצעה מזעזעת "יש לכם שלושה עוברים תקינים ברחם האם הייתם רוצים לדלל אחד או שניים? אל תזדעזעו, אנחנו בפתחה של המאה ה-21, היום לא נהוג ללדת שלישיות , בגיל חודשיים העובר איננו יישות עדיין, מהבחינה הסוציואקונומית זה לא נוח, זה עלול לפגוע ברמת החיים שלכם ושל כל אחד מהילדים, מתי מתאים לכם תור לדילול?"

 

דילול?! תהיתי. מה הוא בא לי עכשיו עם ההצעה הזאת?"כן אני רוצה לקבוע תור לדלדול... סליחה דילול" ענתה אקס אישתי ,עוד לפני שהספקתי לקלוט את המשמעות.

 

יום הדילול הגיע, המחט עם הרעל שאמור לשתק את פעולת הלב ובכך להרוג את העובר הגיע. הג'ל של האולטרה סאונד נמרח בנדיבות, המחט הוחדרה לחלל הרחם "טוב אדון מיקי..." נשמע קולו העמוק של הרופא המדלל "אתה רוצה אולי לבחור, או שאתה נותן לי את הכבוד?" "לבחור?" עניתי בשאלה חרישית, חשתי את הרצפה זעה לי מתחת לרגליי "אה...אה... לא... איך?... לבחור?..."

 

סיפוריו של אבי ז"ל, על חיסול כל משפחתו בתקופת מלחמת העולם השניה, חלפו לי בראש באותם שברירי שניות.

 

"אני רוצה שתזכור" כך אבי ז"ל אמר כשנה לפני שנפטר בפתאומיות "הגרמנים יימח שמם, רצו לחסל אותי, אבל אני נקמתי בהם והבאתי אותך לעולם, אתה חיב להמשיך את דרכי, זאת המשימה שלך!!"

 

לא עמדתי בכך יצאתי מהחדר "אינני מסוגל לבחור" העובר הומת. וכעבור כשבעה חודשים נולדו לנו בן ובת מקסימים. מאז חלפו כעשר וחצי שנים, הספקתי גם להתגרש.

 

לפני כחצי שנה, הכרתי בחורה בשם שושי, בחורה שנונה, אינטליגנטית ויפה. קבענו להפגש בתחנת הרכבת "השלום" בת"א, באמצע הדרך, שכן אני גר בחיפה והיא בירושלים.

 

"שושי תראי אני חייב לומר לך את האמת... אני קצת... אה... נכה, אבל ממש לא נורא ואני גם הולך ומשתפר, נכון שזה לא יפריע לך?"

 

תשובתה של שושי היממה אותי והציבה מראה HD   ישר לפנים "מיקי, שמע גם אני נכה... אני נכה מלידה ואני על כסא גלגלים ממונע. נכון שזה לא יפריע לך?"

 

"אה.. ל... לא, מה פתאום נפגש למה לא יאללה נפגש" וויי לאיזו מלכודת הכנסתי את עצמי, מה עשיתי? טוב אני תמיד יכול להגיד שזה לא היא אלא אני ולנפנף אותה מחיי כפי שעשיתי עשרות פעמים קודם לכן. אלוהים, כסא גלגלים ממונע, מה זה לעזאזל?

 

נפגשנו, היה לי כל כך טוב להביט בעיניים הכי יפות בעולם, הכי חכמות והכי טובות. לפתע פשוט לא ראיתי את הכסא והוא נעלם לחלוטין. רק שושי ואני היינו שם אני עם נשמתי ושושי עם נשמתה היפה.

 

"מיקי, רציתי לספר לך משהו" פנתה אליי שושי , כעבור כחודשיים של היכרות ושיחות עומק "אתה יודע, היה לי ממש מזל, שאמא שלי לא הלכה לעשות בדיקות בהריון שלה... כי אם היא היתה מבצעת את הבדיקות, לא היינו עכשיו ביחד"

 

צמרמורת עברה לי לאורך עמוד השדרה .העובר שלי, זה ההוא מלפני 11 שנים, זה שלא נלחמתי על חייו, וברחתי מלהצילו ,כמו שפן , זה הוא שעלה לי לנגד עיניי, ושושי מחזיקה אותו על ברכיה בעיניים דומעות מרחמים.

 

אני הרגתי ילדה כמו שושי, שושי לא הומתה בזכות אדישותה של אימה. אילולי האדישות, לא הייתי זוכה לחבק את הנשמה המקסימה והיפה הזו.  עד כאן הסיפור האישי שלי.

 

החברה המזעזעת שלנו נותנת לגיטימציה לרצח עוברים חפים מפשע בגלל סיבות סוציואקונומיות וחברתיות מגזריות. ברחבי העולם ישנם מקומות שרוצחים תינוקות רק משום שמינם אינו מתאים להורים. והמזעזע ביותר כשהמדובר בעובר בעל מום פיזי הרצח הופך להכרח. האימהות הדתיות המתנגדות לרצח מסוג זה, נתפסות כלא אחראיות, נתפסות כחסרות אחריות חברתית.

 

אני אומר לכם ידידיי, המתת עוברים מסיבה של מום פיזי, היא רצח, אני רואה את כל ידידיי בעלי המומים מלידה, ולבי זועק ובוכה כמה נשמות מדהימות נרצחו בידי ההכרח שחברתינו יצרה בנוגע להמתת עוברים בעלי מום. ועתה נחבר את דעתי עם סיפורי אבי ז"ל ,על המשטר הנאצי ששלט בגרמניה בשנות השלושים והארבעים במאה הקודמת. המשטר הנאצי יצר אפס סובלנות כלפי נכים, מפגרים, הומואים, צוענים ויהודים. האנשים מהקבוצות הנ"ל נטבחו, הומתו,נחנקו ונשרפו, קהילות שלימות שמסרו נפשם.

 

רבותיי, אנא מכם, אני עומד על ברכיי בידיים שלובות, הניחו לנשמות הללו לבוא לעולם, התמודדו עם הגורל, בעלי המוגבלות מלידה, רובם ככולם הם ה"שושי" מהחיים הפרטיים שלי ואינני מדמיין את חיי בלעדיה.