הנתונים המצטברים ממחקרי אוכלוסייה גורמים לתסכול לכל מי שקורא את המפה ורואה את המגמה הנמשכת של העלייה במספר חולי הסוכרת בעולם (ובארץ) ואת התוצאות הדלות של המאמצים המושקעים על ידי שירותי הבריאות ועל ידי גורמים ציבוריים והתנדבותיים במבצעי שכנוע לאורח חיים בריא, לתזונה נכונה ולשמירה על משקל גוף תקין.

 

קרוב ל 20% מההוצאה הלאומית לבריאות  מוקדשים לטיפול בסוכרת וסיבוכיה ושיעור דומה ואולי גדול יותר מוקדש לטיפול בתוצאות ההשמנה והמחלות הנגרמות על ידה. החברה המערבית כולה, ובתוכה מדינת ישראל, אינה מצליחה למתן, וודאי שלא לעצור או להפוך את מגמת עודף צריכת הקלוריות. נמשכת העלייה המתמדת בשיעור השמנים והירידה בגיל שבו מופיעות המחלות הנגרמות בשל ההשמנה כמו סוכרת מטיפוס 2, יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית, מחלות במפרקים נושאי משקל וסוגים מסוימים של מחלות ממאירות שהסיכון לחלות בהן גבוה יותר ככל שעולה המשקל היחסי .

 

תרבות הצריכה המערבית, הנפוצה כיום בכל העולם, כוללת פרסום אגרסיבי של מוצרי צריכה ובתוכם מוצרי מזון.

אוכל הפך מצורך לנושא של תרבות וחברה.

תרבות האוכל מנטרלת עד היום בהצלחה את יצר ההגנה של האדם ומסייעת לו להפעיל את מנגנוני ההדחקה לגבי הנזק שבאכילת יתר. האורבניזציה ושפע הבידור הנצרך כולו בישיבה פאסיבית (מחשב וטלוויזיה) שמים לאל את המאמצים של שוחרי הבריאות להוציא את האנשים למגרשי המשחקים והספורט .

 

זמינות המידע הרפואי במדיה המקוונים מסיעת במידת מה להחדיר את תחושת הסיכון שבאורח החיים האורבאני. לכן אנו רואים בשנים האחרונות התמתנות מסוימת בעליה בשיעור ההשמנה בארצות אירופה. נתונים ממחקרי אוכלוסייה  מראים כי הגידול בשיעור ההשמנה בקרב בני נוער נעצר. בארצות המזרח, לעומת זאת, בעיקר בסין ובהודו שיעור השמנים עולה בקצב מזורז ועמו התחלואה במחלות הקשורות בהשמנה ממריאה לממדים שאין למדינות אלה כל סיכוי להתמודד עמם.

 

כשלון המאמצים להחזיר את העולם לאכילה שפויה נובע, קרוב לוודאי, מאיחור משמעותי בהפעלתה. הרגלי אכילה והתיאבון מתפתחים ומתקבעים בגיל הינקות ולכל המאוחר בגיל הגן. לכן התקווה היחידה לשפר את מצב הבריאות הוא בהפעלת תוכניות מובנות של חינוך לבריאות והשרשת הרגלי תזונה נכונים לאמהות צעירות ולילדי גן.

להתחלות מאוחרות אין תכלית.