יקרה,

דווקא ברגעים כאלו חשוב לזכור שהרעבה וצמצום חוזרים הם לא הפתרון.להיפך,הם אלו שגוררים אותך שוב ושוב למעגל הזה,שאת כ"כ שונאת ומתעבת להיות בו.מה הפתרון??להפסיק לחפש קיצורי דרך.לבנות תפריט הגיוני  בעזרתו של איש מקצוע ,בהתאם לצרכים ולהעדפות שלך,שלא יכניס את הגוף למצב של חוסר.הרי אם עד כה המדיניות שלך הוכחה כשגויה אולי הגיע הזמן להבין שהיא לא נכונה עבורך??את מחפשת שליטה,תתחילי עכשיו.עשי את הדברים,תוך ליווי נפשי ותזונתי,ממקום שקשוב לעצמך.גם הצד השני של המטבע,בו את רוצה להיות,הוא שיא התגלמות חוסר השליטה.זה להחליף בעיה בבעיה אחרת,עם שם אחר.הפתולוגיה והאטיולוגיה זהים.
שליטה אמיתית היא לקבל את הדברים,לקבל את המגבלות ומתוך כך לחיות.רק השלמות הזאת,לטעמי,היא זאת שמרגישה כשליטה.לקום בבוקר ולבחור איך יראה היום שלך,ולא שהיום יהיה מבוסס  על כמה הראה מחוג המשקל.

מקווה שהקצת לבוקר מעודד יותר,
חיבוק,
קרן אור.

שלום לך שיק יקרה..
לצערי מעגל ההרס שאת מתארת מוכר לי היטב מהטיפול בהפרעות אכילה.
פחמימות הן הדבר הראשון שנוטים לצמצם בדיאטות קיצוניות שמטרתן ירידה במשקל, כנראה כיוון שהן נתפסות חסרות תועלת עבור הגוף. זוהי טעות בסיסית כיוון שלפחמימות ישנם תפקידים חשובים בפיזיולוגיה של האדם. בפירמידת המזון הן של משרד הבריאות הישראלי והן של האמריקאי ההמלצה הינה לצרוך לפחות 60% מסך הקלוריות היומי מפחמימות. הפחמימות מהוות אנרגיה זמינה לגוף, בעלות תפקידים חשובים ביצירת שובע וגורמות לשחרור סרטונין העוזר במצב הרוח. דיאטות נטולות פחמימות גורמות לעיתים לסבל ולמצב רוח ירוד כפי שאת מתארת. הימנעות מפחמימות בקרב הסובלים מהפרעות אכילה  יכולה ליצור  מצב אותו את מתארת למעלה: בולמוסים של פחמימות פשוטות ובהמשך להקאות. הפיתרון אינו בהימנעות אלא בתפריט מאוזן!! דיאטה קיצונית תמשיך את אותו המעגל בו את נמצאת! 
אשמח לענות אם יתעוררו שאלות
דורית שטיין
דיאטנית, המחלקה להפרעות אכילה ומשקל
תל השומר

יקירתי,
הרי בעצמך את יודעת וכותבת שאם תחזרי לאכילה המצומצמת, זה רק עד הפעם הבאה!!
ולא, זה לא אומר שאת חלשה, זה ממש לא אומר שאת חסרת שליטה,זה רק אומר שאת אנושית, כי כאמור (ראי התייחסות של דורית הדיאטנית) אין גוף האדם יכול לעמוד בצום של פחמימות!! ולהפך - דווקא כאשר האדם מאד חולה (בהפרעת אכילה) אז יתכנו תקופות ארוכות יותר של צום.
כלומר, זה מעיד על חולי חמור ולא על בריאות וכוחות. 

שנית, ודאי שהמתח והלחץ, שלא מוצאים מקום טוב יותר לפורקן והרגעה,
גם הם דוחפים אותך אל האכילה בכלל, והפחמימות בפרט.
חשוב מאד שיהיה לך אפשרות לשוחח על הלחץ,
מישהו שיעזור לך לבנות חשיבה בונה יותר,
למצוא תחליפים למחשבות הכל כך נחרצות ומעוותות כגון אם לא תצליחי את כישלון גמור וכד'.
האפשרות לשתף אחרים ולהיעזר ודאי תוריד מהדחף למצוא נחמה והרגעה באוכל.

אם את עושה בגרות שמתמטיקה, נדמה לי שזה מחר, לא?

בהצלחה גדולה,
מגיע לך!!!

מיכל