איך הפך הקייל לגיבור על?

המלך החדש של התזונה האמריקאית, הקייל, הוא כרוב שפעם שימש לנוי והיום מככב בסלט, מעובד לקרקר וצ\'יפס, זוכה לעיסוי ולשמות חיבה נשיים. האם הירק הסיבי והמריר באמת כל כך בריא, איזה זן מעדיפות התל אביביות ומה הסיכוי של החקלאי נעם יעקבא לנצח עם ארטישוק?

שמו בעברית כרוב־על או כרוב־עלים, ובאנגלית Kale. זה שם של כוכב קליפורני מריר עם בלורית מקורזלת, וזה בדיוק מה שהוא. הוא מזכיר חסה ערבית שעשתה סלסול תמידי, יש לעליו מירקם של דינוזאור צמחוני, צבע ירוק עז וטעם של מרור שנפל לבוץ, וכשלא מתייחסים אליו כמה שעות, הוא מתעייף ומצהיב. מבילוי קצר בקרב ה\"פודיס\", מלקקי האצבעות של החוף המערבי, קל לזהות שהוא נושא להפרעה טורדנית־כפייתית קולינרית.

אנשי הקֵייל, בריאותנים או מאמצים חדשים, לא מפסיקים לדבר עליו. ב–1 באוקטובר הם ציינו את \"יום הקייל הלאומי\" שייסד דרו רמזי, מחבר ספר המתכונים \"50 גוונים של קייל\", כדי להוקיר את \"המלכה של משפחת המצליבים\". הם מלטפים את עליו בשוקי האיכרים, סוחטים אותו למיץ הניקוי של הבוקר וקונים ארגזים להוריהם בציפייה שזִקנתם תידחה או תתבטל. גם תעשיית הקייל מתפתחת. האובססקייליסטים מקבלים בברכה קרקרי קייל, צ\'יפס קייל בטעמים ומצופה בשוקולד, ופאוצ\'ים של מיץ קייל, לצד אבקת וכדורי קייל בדוכן הרפואה המשלימה, לממהרים. הסיפור הכי קיצוני ששמעתי היה מפי ד\"ר לאה הוכמן, מרצה ללימודי יהדות ב-USC: \"בפורים האחרון, בני קיבל בגן משלוח מנות של קייל!\"
עלה קייל
עלה קייל. צילום: Getty Images
עוד כתבות בנושא

האם צריך להתחיל להיזהר מקייל?
איך מתרגלים לטעמו המר של הקייל?

כחלק מהסגידה, קייל הפך לאחרונה במאמרים ובספרי בישול מ\'זה\' - It, ל\'היא\' - She. מייק דנשם, עולה חדש מאוסטרליה שמעיד על עצמו שהוא אוכל קייל מדי יום, מסביר: \"כרוב העל הוא איש השעה, או אשת השעה, ובאנגלית, כשיש חיבה מיוחדת לאובייקט אפשר להתייחס אליו כאל She. כך מתייחסים לספינות, למכוניות, ולקייל\".

מצד אחד - זה טוב לאמריקאים, מכיוון שזה ממש ירק, ולא פיצה, שהקונגרס האמריקאי קבע שהיא נחשבת לירק במזנוני בית־ספר רק בזכות רוטב העגבניות, שהן בכלל פירות. מצד שני, זה בעייתי, מכיוון שהסגידה לכרוב־העל היא פועל יוצא של המרדף הטרנדי הטרחני אחר מזונות־העל, עם העושר התזונתי שמכפר על תזונה קלוקלת, שצריכתם הבלעדית מחליפה את השפע והגיוון שאנחנו מכירים מקערת הסלט, ויכולה גם להיות הרסנית כשהיא מוגזמת. (ראו למשל: \"האם צריך להתחיל להיזהר מקייל?\" בבלוג \"קליפורניקיישן\" של עומר שוברט באתר \"הארץ\".

המסעדות בארצות הברית החליפו את סלט הקיסר בסלט קייל. בחלקן, זו מנת הירקות היחידה בתפריט, מלבד צ\'יפס. במקרים רבים הקייל המהולל מגיע תחת רוטב מיונזי שמנוני שגורע מעט מזריקת הבריאות היומית. הנוהים אחריו יכולים לדון שעות בשאלה איפה מגישים קייל מוצלח, ובאילו מסעדות לא מעסים אותו מספיק דקות. מי שמגלה אותו בימים אלה ומעוניין להתנסות בו בסלט קצוץ, יגלה במהרה שהוא ממש לא חסה ולא סחבק. מדובר בירק קשוח, בריא ומריר, שיש לערוך עמו משחק מקדים כדי שיתמסר לחיך. ומי שרואים בו פרטנר לחיים, עורכים לו אמבטיות קרח ומעסים אותו בין חמש ל–20 דקות ביום, מעניקים לו מסאז\' אינטנסיבי בשמן זית, לימון ומלח ים. במסעדה, הם יגלו תוך לעיסה אחת אם העלה האהוב עליהם לא קיבל את היחס המגיע לו. בסרטון הדרכה לעיסוי קייל (ראו להלן) נאמר: \"אולי תרגישו מעט מטומטמים כשתעסו את הקייל, אבל שווה להשקיע עוד טיפה אהבה במוצר המועיל הזה\".