הלחץ שאת חווה הוא טבעי.. בעיקר כשיש עוד דברים לעשות והאוכל נגיש ומנסתם גם בן אדם צריך לאכול...

אני למשל היום עובדת ערב וקמתי לבוקר כשכולם בעבודה ויש לי בית ריק.. אז היה בין מין חלל ריק בגוף ובלסתי והקאתי.. פשוט סתם ככה..

ונכנסתי לאטרף..

תנסי להבין מאיפה הלחץ הזה.. ממה הוא באמת? מה לא מסתדר לך?

אל תנסי לסדר את זה ע"י אכילה או ע"י הימנעות מאכילה.. תשימי את האכילה בצד..

קחי אפילו דף ועט ותעשי טבלה ותרשמי מה שעולה לך בראש באותו רגע... ואם בא לך לאכול את העוגיה הזו תגידי לעצמך " אחרי שאכתוב את זה אני יאכל אותה אבל לא עכשיו "

ואת תראי שאת אחרי זה תאכלי את העוגיה ברוגע יותר..

לא בא לי לאכול בכללל, אני יודעת שזה לא האוכלף, רק שאני לחוצה ולא יודעת מה לעשות קטודם הגוף כאילו דורש להרגיע איך? אתם כבר יודעים... אז מזל שזה נגמר בזה וברחתי מהביתת. האמת שאיום המשקל ביום שלישי עומד לנגד עיני אחרת מן הסתם הייתי אוכלת יותר מידי..

עכשיו כשאני במיטה, מסתכלת בתמונה שצירפתי לפוסט, אני צוחקת לעצמי... חחח חכמה גדולה עכשיו לצחוק, כשהגוף שלך רגוע והכל רחוק.. אבל ככה הרגשתי בדיוק, יום לחוץ ודחוק. לחץ מטורף שאתה לא מצליח לחשוב כראוי ואתה רק חושב מה אתה משדר החוצה לסביבה, האם הם רואים את הסיר לחץ שבתוכי? האם זה מרעב או מהחיים המחייבים או שפשוט משניהם יחד? למה אחד יכול לעבור את אותו דבר בנחת וברוגע והשני מתוסכל בשניה, בלחץ מהרגע הבא ולא מצליח לחשוב ולפעול כראוי.. מה? אני לא נורמלית? צריכה כדורי הרגעה? למה אני? מה עשיתי? ויכול להיות שזה בגלל שגופי בכלל מורעב? תנו לי מישהו, העיקר מישהו להאשים במצב...

חחח.... במתח? טוב אז אני אומר שהלחץ הגיע מזה שבעלי היה צריך לבוא איתי ללימודים והמשיך לשכב בטוב ובנעימים והשעה הלכה והתאחרה ואני לא ידעתי עוד איך נסע, אם ניסע ואם אצטרך להתחיל להכין לו עכשיו אוכל, כי אני אסתפק לי במועט, בסוף ראיתי שנהיה מאוחר נורא אז החלטתי שאלך לבד וזהו.. והלכתי למטבח בלחץ מטורף העמדתי סיר ואידיתי לי פרות יצאה לי קופסא שלימה.. טוב ברור שלקחתי כמה לטעום,קצצתי חסה ונענע שמתי בשקית, הוספתי לה כמה קשיו שגם מהם הייתי חייבת איך לא, לטעום ופשוט ברחתי מהבית.. ואחר כך מי בכלל רצה לאכול עם לחץ בגוף שפשוט אוכל לי את הכל.. ובצהריים הבנתי שאולי אני עצבנית ולחוצב כי אני פשוט רעבה, אז למרות שחשבתי לאכול כל פעם קצת זה לא התאפשר בגלל הלימודים, אז אכלתי הכל במכה בצהריים וקבלתי כאב בטן נורא.. בדרך חזרה משיעמום קניתי לי כמה פרות יבשים עם אגוזים והרגשתי איך עצבי גואים. פחדתי מהרגע שאגיע הביתה ולמרות שלא אהיה רעבה אולי אקח לי משהו מהמגירה, אבל איכשהו הצלחתי לא להגיע הביתה עד הרגע של ארוחת הערב היינו חמש וחצי.. חממתי לי מרק ירקות עם הודו שנשאר לי משבת (מזל! רק לחשוב על זה שהייתי צריכה לעמוד ולבשל באטרף שלי) וכמובן, זה לא יכול להישאר בסתם צלחת אז קינחתי לי בלק מטחינה ועוד לק ועוד אחד והחלטתי להדיר רגלי משם ומהר לפני שזה יהפוך לחסר שליטה... הלכתי לכתוב סיפור להצגה לילדה שלי שכמובן איך לא בסוף יצא בחרוזים, אבל פתאום שמתי לב שהבטן נרגעה וגם הלב... אמנם כן, אני יודעת לא אכלתי כמעט, אבל זה מאימת המשקל... אחרת כנראה הייתי בולסת בין לבין ופחות לחוצה על הקיר מה לאכול ומה לא ואח”כ עוד אצטרך את כל הבלאגן שאכלתי לכתוב...

אהבתי את הכתיבה והתמונה:)  מצער לשמוע שהיה לך יום לחוץ! אבל נראה שהסתדר לך בסוף.

אצלי בלחץ, אני מגיבה כל פעם שונה, תלוי איזה לחץ זה, אם בא לי עליו, אז אני מדירה עצמי מאוכל, ואם לא בא לי עליו, אזי חרב עליי עולמי! בולמוסים והקאות.  יש סוג של לחץ שאני הופכת אותו לאדישות, אבל אדישות לא טובה לכן היא מלווה בתופעות לוואי שציינתי. שונאת לחץ, בעיקר לחץ של בוקר.

מבינה מאוד את הרצון שלך לזנוח הכל, זה מה שאני עושה!!!

סוגרת עיניים נכנסת למיטה לא רואה ולא שומעת אף אחד ממטר, אין לימודים אין ספורט אין אוכל אין חברה אין טלפונים אין כלווווום!

רק שאת לעצמך, יש לך אנשים שתלויים בך....

מקווה שהלחצים שלך יהפכו לאתגרים עם הצלחות:)

והסיפור שכתבת לביתך- פשוט מדהים!!!! את כ"כ מוכשרת!!! כיף לך!

כולינה, אני שמחה שאהבת את כתיבתי גם כשנכתבה מתוך לחץ ובלי מחיקות ותיקונים אלא ישר מתוך הר הגעש הפנימי שלי. גם אני מגיבה בלחץ כל פעם במצב שונה, והפעם הרגשתי מצד אחד רצון לאכול משהו ומצד שני בחילה להכניס משהו בכלל לפה, וזה רק הלחיץ יותר... אני שמחה שהצלחתי להתגבר בערב... מעניין אם גם הייתי מצליחה להוציא כזה סיפור יפה אם היה קורה אחרת ונאמר הייתי בולסת.. יאק! הרגשתי שזה ממש מן סוג של תרפיה עבורי... כן, יש כזה דבר ביבילותרפיה.. נראה לי שזה עושה עבורי טוב, במיוחד שאני דואגת למישהו קרוב. אמרתי לך גם אתמול, שכשאני עסוקה במישהו אחר, זה עושה לי טוב כי אז אני לא עסוקה בעצמי ובבעיות שלי ואם יש סיכוי שאני עוזרת לו אז בכלל הסיפוק שלי עצום וזה תפיחה על האגו.. מעניין שאני מעדיפה לקבל את התפיחה על עזרה לאנשים בחוץ מאשר דאגה לעצמי.. מקווה שעבר עליך לילה טוב ורגוע ושיהיה לך יום חדש ונפלא ולכולנו..

תמיד זה הכי קל לעזור לאחרים, יש לך תמיד את המילים היפות והנכונות לומר, מילים משכנעות... אבל לעצמך זה לא נוגע, זה לא מתמגנט, בדיוק להיפך, זה מתרחק! אבל ככה הוא העולם, אנחנו ניזונים מהעזרה והתמיכה של האחד את השני, ככה ה' ברא אותנו, שנהיה תלויים אחד בשני... היה לי בלילה בולמוס של חבילת מסטיקים... לא בריא אבל היה יותר גרוע אם היה אחרת.... שיהיה יום נעים!

מה זה אומר בולמוס על חבילת מסטיקים? מה את בולעת אותם? איך אפשר לבלמס כזה דבר? סתם צוחקת... לא חייבת לענות.. פשוט לא ידעתי שאפשר לבלוס כזה דבר. פעם שהייתי חולה על מסטיקים הייתי לועסת כל היום. אבל הייתי לועסת שעות אותו אחד.

אם להיות מדוייקת לרגע, למען כולנו נדבר את אותה השפה, אין כזה דבר בולמוס של מסטיקים! בולמוס צריך להיות צריכה קלורית מעל 2000-3000 קק״ל בארוע, אחרת זה לא מוגדר בולמוס. אולי חווית חוסר שליטה, אבל זה לא מספיק כדי להיות מוגדר כבולמוס.

מיכל, אז אני מבינה בעצם שמה שאני חווה זו חווית חוסר שליטה

ולא בולמוס

אז מה זה אומר בעצם.

לא נראה לי שבחיים הגעתי לכאלו מספרי קלוריות אפילו לא יומיים, אבל אף פעם לא עשיתי חישובים...

בקיצור, אז מה זה נקרא?

זה גם בעיה?

הי יקרה.

לפעמים צריך לעשות רגע חושבים. לצאת מהבית. לנשום. לשתות קפה.

"כולה אוכל" אף אחד לא מת מזה.

ואחרי, שתצאי ותרגעי...תחליטי אם יש לך אנרגיותלהכין משהו לעצמך ולבעלך ואם לא - אז לא.

קני לך משהו קטן ושהוא.....ימצא דרך להסתדר הפעם לבד. קורה.

פרופורציות!!!!!!!!!!!!1

איתך.

אורית

צודקת... לא היה שייך אתמול הייתי בלחץ של לעשות או לחדול.. היינו אם הייתי יוצאת לזמן קצר אז לצאת בכלל כבר היה מאוחר והייתי מפסידה הכל...