התיאוריה הפוסט מודרנית, בהשפעת הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, טוענת כי ייצור ידע אינו תהליך אובייקטיבי אלא תהליך הנקבע על ידי יחסי הכוחות החברתיים. קל להסכים עם טענה זאת לגבי דיווחי החדשות בטלוויזיה, אבל גם בהתייחס ל"אמת" מדעית הטענה היא דומה. היסטוריונים של המדע מראים בבירור כיצד פרדיגמות מחקריות מתחלפות לאורך זמן ומה שנחשב פעם לאמת צרופה משנה את מעמדו. גישה זאת בוחנת באופן ביקורתי את המדע ומבקשת לחשוף את האזורים שנשארים עלומים בעשייה המדעית מתוך הנחה שההתפתחות המדעית היא לא רק תוצר של תהליכים אובייקטיביים, רציונאליים או לוגיים, אלא היא תוצר של הכרעות פוליטיות ואידיאולוגיות המבקשות לרוב לשמר מבני כוח קיימים. גישה זו שואלת שאלות כמו:  מי חוקר? מי מממן מחקרים?  ובאופן רחב יותר כיצד אנחנו מגדירים מהי אמת? עם כך מהי האמת? האמת מובנית ומתוחזקת על ידי מגוון רחב של פרקטיקות המתקפות אותה, וחוקים ופרוצדורות אשר משמרים אותה. צורות הידע שנוצרות בחברה זו או אחרת הינן פרי שיח מאבקי כוח המתנהלים באותה החברה. התהליך הוא מעגלי: מערכות הידע מייצרות את יחסי הכוח ויחסי הכוח בתורם מכוננים את מערכות הידע. זאת אחת מנקודת המוצא, אם כי לא היחידה, של גישת המחקר האיכותני. המחקר האיכותני לא טוען לאובייקטיביות אלא לסובייקטיביות מודעת. כלומר אנחנו כחוקרים מודעים לחוסר היכולת שלנו להיות "לוח חלק". במקום זה החוקרים נתפסים כבני אדם הרואים את המציאות דרך העיניים הפרטיות שלהם. על כן המטרה היא להיות מודעים יותר לסובייקטיביות שלנו וכן ליחסי הכוחות בחברה אשר נותנים יותר כוח לקבוצות מסוימות בחברה להגדיר את האמת, את הידע, את המציאות. מחקר איכותני אינו משתמש בסטטיסטיקה אלא בשיטות מחקר שונות כמו סיפורי חיים, ראיונות חצי-מובנים, תצפיות, ניתוח טקסטים, על מנת להבין את הפרספקטיבה הספציפית והסובייקטיבית של הנחקרים מתוך מודעות להקשר החברתי, תרבותי וכלכלי של פרספקטיבה זאת. לא קשה לראות מדוע מחקרים רבים על חוויות של חולי ובריאות נעשים מתוך גישה איכותנית. גישה זאת מאפשרת, בין היתר, לבחון את החוויות האישיות של החולים, אנשי המקצוע והאינטראקציה בינהם ובכך מאפשרת הבנה חדשה ונוספת על שאלות של חולי ובריאות. מחקר איכותני על חוויות של חולי, טיפול רפואי, שיקום ובריאות מאפשר לנו להרחיב את הראייה לגבי בריאות וחולי כתופעות שהן לא רק ביולוגיות אלא גם כתופעות חברתיות המתרחשות בתוך מארג של אינטראקציות בין אישיות. אחד התחומים בהם בולטת בשנים האחרונות תרומתם של המחקרים האיכותניים הוא התנהגות בריאותית ומניעה. מחקרים איכותנים בוחנים את העמדות והאמונות של חולים ורופאים אשר עשויים להסביר שונות בהתנהגות בריאותית ומניעה, וקבלת החלטות של רופאים וחולים, לדוגמא מחקר אשר בחן חסמי הפנייה בחולים עם אנגינה וזיהה פערים בתפיסות ובתקשורת בין רופאים ופציינטים, מעל גיל 75 מרקע סוציו אקונומי נמוך, אשר פוגעים בתהליך האיבחון[1], מחקרים אשר בוחנים עמדות ותפיסות של חולים עם סכרת אשר תרמו רבות להבנת התנהגות בריאותית של חולים אלו[2] ומחקר אשר בחן את הגורמים המשפיעים על רופאים בכתיבת מרשמים נוגדי חיידקים[3]ניתן לקרוא דוגמאות רבות נוספות בכתבי עת רבים כולל: British Medical Journal, Social Science & Medicine, Qualitative Health Research, Journal of Palliative Medicine, Culture, medicine and psychiatry, Journal of Health Psychology, SOcioology of Health and Illness. גם בארץ כיום נעשים מחקרים איכותניים רבים בתחום הבריאות והחולי ובתחומים רבים אחרים.[1] Gardner K, Chapple A. Barriers to referral in patients with angina: qualitative study. Br Med J (1999) 319:418–421.[2] Morgan, M., Watkins, C. (1988). Managing hypertension: Beliefs and responses to medication among cultural groups. Sociology of Health and Illness, 10: 561-78.[3] De Souza V, MacFarlane A, Murphy AW, Hanahoe B, Barber A, Cormican M. A qualitative study of factors influencing antimicrobial prescribing by non-consultant hospital doctors. J Antimicrob Chemother (2006) 58:840–843