מאיה יקרה, שאלת השאלות: האם את מטופלת??? כי אם לא, הרי שזה הדבר הראשון שאת צריכה לעשות. לא היום. אתמול. נשמע מדברייך שאת מאד סובלת ואין ביכולתך לעזור לעצמך כרגע. מגיעה לך לעזרה. מגיע לך להבריא.

אני מטופלת , אושפזתי כבר פעמיים ,פשוט כול טיפול מדכא אותי יותר, לדבר על הבולמסים והכמויות האוכל שאכלתי פתאום לחשוב על כמה קלוריות נכנסו לגופי... לראות את הבנות הרזות ששם .. זה לא עוזר לי!

היי מאיה, אני חושבת שאת קודם כל צריכה לשאול את עצמך עד כמה את רוצה ומוכנה לצאת מזה...? זה תהליך שהוא כן ארוך, קשה, מייאש, מתיש ומתסכל! אבל בסופו של דבר הוא נטו לטובתך, לבריאות שלך ולנפש שלך.. תחשבי על כל הדברים שאת יכולה לפספס בחיים שלך בגלל כמה קילוגרמים מטומטמים! זה שתישקלי פחות לא יהפוך אותך למאושרת יותר או שתרגישי טוב יותר עם עצמך.. הרי שתינו יודעות שאין לך באמת יעד, וגם אף פעם לא יהיה לך יעד כל עוד תמשיכי עם זה.. תמיד תרצי להגיע עוד למטה, אבל את תגיעי עמוק למטה ביחד עם המשקל שלך.. בולמיה זה המקום הכי אפל שאפשר להיות בו, בגלל זה אני באמת מבקשת ממך שתחשבי על כמה את מוכנה למאבק הזה? כי לא משנה כצה המשפחה תתמוך, כמה פעמים תאושפזי וכמה תעלי במשקל-כל עוד את לא רוצה לצאת משם שום דבר לא יעזור לך במלחמה מול זה..

לאנונמית ... מבינה מה את מנסה לומר לי , ואת האמת ? שאני נורא רוצה לצאת מהמצב הזה.. פשוט קשה לי ! קשה לי לקום עם הנפיחות בבטן ,לראות את המשקל עולה, קשה לי לאכול ולחשוב על כמות הקלוריות.. 
הדיכאונות האלה,המצבי רוח האלה,התיסכול שלשבת בבית קפה עם חברה אני כבר לא יכולה, החוסר אנרגיות לאנשים .. זה משהו שבחיים לא חשבתי שאוכל להגיע אליו .. 
אני באמת מנסה , אני פשוט לא מצליחה!!

את חייבת להתגבר על זה... אני יודעת שזה קשה, אני הייתי במצב שלך בסביבות החמש שנים כשזה היה בתקופות כאלו ובשנה האחרונה זה ממש התפרץ. והאמת שהעובדה שהפסקתי עכשיו (אני גם הפסקתי רק לפני שבועיים ככה שאני ממש מבינה מה את אומרת) פחות באה ממני, לפחות בהתחלה.. אמא שלי גילתה את זה וממש נלחצה וכששמעתי מהפה שלה את המילים- אשפוז, מחלקה ופסיכיאטר ממש נבהלתי והבנתי שאם אני רוצה עוד לעשות את כל הדברים שאני רוצה בחיים שלי אני חייבת לקחת את עצמי בידיים... אני לא אשקר לך ואגיד לך שזה קל פתאום לשנות גישה ולהתחיל לאכול ולהשאיר את האוכל בגוף... והרבה פעמים אני מתחילה לחשוב על כמה בא לי להקיא את כל מה שאכלתי ולהישאר נקייה מאוכל, אבל אז מהר מאוד אני מנסה להתעשת ולהגיד לעצמי שזה בסדר! זה בסדר לאכול וזה משהו שצריך לעשות.. היום אני כבר שבועיים לא מקיאה והחלטתי שאני פותחת דף חדש עם עצמי ועם החיים... אני פשוט אוכלת אוכל שהוא בריא ואני אוכלת ארוחות מסודרות במהלך היום ובמקביל גם עושה שעה של ספורט ביום כדי לחזק את הגוף והשרירים שירדו בגלל שלא אכלתי כלום ובגלל שהקאתי. תנסי לעשות את מה שאני עשיתי ואני בטוחה שדברים לאט לאט יראו אחרת. אל תימנעי מההנאות שבחיים. כשאת לא אוכלת/מקיאה ושוקעת במחשבות על משקל אין לך כוח לאף אחד ולשום דבר, בסופו של דבר אם תמשיכי ככה את תמצאי את עצמך לבד, כי העולם ימשיך בשלו ורק את תישארי עם עצמך, וכמה שזה עצוב, החברה הכי טובה שלך תהיה האסלה. אני מאמינה שאת נערה עכשיו וזה אומר שיש לך עוד כל כך הרבה דברים לחוות בחיים שלך! אז אל תהרסי אותם!!!! במקום להתמקד במשקל שלך תתמקדי בבריאות שלך ובדברים החיוביים שיש לך בחיים. אני בטוחה שאם תעשי השוואה בין הדברים הטובים שיש לך בחיים לבין הדברים הלא טובים את תראי שתהיה לך רשימה ארוכה של דברים טובים מול רשימה שיש בה- משקל, הקאות, והעובדה שאת לא מקבלת את עצמך.. אני באמת רוצה שתצאי משם! זה יעשה לך רק טוב, אם את צריכה עזרה, תמיכה או סתם מישהו לדבר איתו אני אשמח להקשיב לייעץ ולעזור...