התכווצויות שרירים ליליות הן בדרך כלל מנת חלקם של אנשים בריאים ועלולות לגרום להפרעות שינה ולפגיעה בפעילות היומיומית, באיכות החיים ובביצועים הספורטיביים. עם זאת הטיפול בהן הוא מתסכל וקשה וטרם הוכחה באופן מובהק שיטת טיפול יעילה, בעלת תועלת קלינית אמיתית, ורוב הסובלים מהתופעה אינם מטופלים כראוי מי מאתנו לא חווה התכווצות שרירים, ובעיקר ברגליים, אשר מתבטאת בכאב פתאומי, חד ופולח? התכווצות כזאת מתרחשת בדרך כלל בסמיכות למאמץ גופני או במהלכו בשל התעייפות השריר או לחלופין תוך כדי שנת הלילה ונמשכת כמה דקות. לרוב, לאחר סיום התקף הכאב החד, יישאר כאב מתון-עמום במשך כמה שעות. השרירים שבהם לרוב מתרחשת ההתכווצות הם שרירי השוק האחורית והקרסול. גם שרירי כף הרגל והירך מתכווצים, אם כי במידה פחותה. אף על פי שיש כמה סיבות מוכרות להתכווצויות שרירים, כגון מחלות נוירולוגיות ומחלות כלי דם, רוב ההתכווצויות הן מנת חלקם של אנשים בריאים, ובעיקר ספורטאים, מבוגרים ונשים בהיריון, וסיבתן בדרך כלל לא ידועה (אידיופאתית). 60%-50% מהאוכלוסייה הבוגרת מדווחים כי הם סובלים מהתכווצויות שריר ליליות (Nocturnal Leg Cramps) אשר גורמות לכאבים חזקים ולהפרעות שינה חמורות. סקרים מראים כי כאחד מכל שלושה מבוגרים סובל מהתכווצות שרירים אחת לפחות בשנה, ומעל גיל 65 עולה תדירות התופעה עד לאחד מכל שניים. התכווצויות בלתי רצוניות בשרירים שמופיעות בתדירות גבוהה גורמות לא רק להפרעות שינה, אלא גם פוגעות בפעילות היומיומית ובאיכות החיים ומגבילות את הביצועים הספורטיביים. רובן מתרחשות באופן בלתי סדיר, מופיעות לפרקי זמן משתנים, וחולפות בדרך כלל ספונטנית בתוך פחות מעשר דקות. למרות שכיחות התופעה, כאשר אין מחלות רקע או סיבה פיזיולוגית על רקע אימון גופני, עדיין אין החוקרים מבינים לחלוטין את המנגנון שלה ואת הגורמים לה. אחת הסברות העיקריות להיארעות התכווצות שרירים לילית אידיופאתית היא גירוי חשמלי מוגבר בתאי עצב מוטוריים בשרירים – תאים השייכים למערכת העצבים המרכזית אשר מפעילים את תנועות השרירים. ידוע כי תהליך תקין – כאשר התכווצות השרירים מכוונת ונובעת מפעילות - נובע מגירוי עצבי מוטורי המתחיל במערכת העצבים המרכזית (במוח או בחוט השדרה) ועובר אל השרירים באמצעות גל חשמלי הנודד לאורך המסלול העצבי. פוטנציאל הפעולה של הגל החשמלי, שלמעשה מעביר את "הוראות ההפעלה" אל תאי השריר, נוצר בשל הפרשים תקינים בריכוזי יונים (כגון מגנזיום, נתרן, אשלגן, סידן וכלוריד) בין פנים תאי העצב לנוזל החוץ-תאי, וכן עקב מעברי יונים בין פנים וחוץ תאי העצב.   לא מובן לגמרי מה משתבש במנגנון הזה בעת התכווצות שרירים חריפה ובלתי רצונית. בדיקות רישום חשמלי (אלקטרומיוגרפיה) של פעילות השרירים העידו על פריקות חשמליות (שחרור אנרגיה חשמלית) מהירות ובלתי רצוניות (שלא ידוע מהי סיבת התרחשותן הספציפית) בתאי העצב המוטוריים במערכת העצבים המרכזית שיוצרות את הגירוי החשמלי המוגבר. לעומת זאת חלק מהחוקרים בתחום גורסים כי הגירוי החשמלי המוגבר מתרחש בתאי עצב פריפריים דווקא, השייכים למערכת העצבים ההיקפית, ולאו דווקא בתאי העצב המוטוריים. כלומר, שההתכווצות נובעת מגירוי עצבי/ חשמלי מקומי (לדוגמה, באחד ממקבצי תאי העצב ברגל), ועל כן נדרש פתרון מקומי ולא פתרון המערב את מערכת העצבים המרכזית כולה. ייתכן גם שגירוי זה נוצר בשתי מערכות העצבים במקביל. במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Physiology בשנת 2011 נבחן מקור הגירוי החשמלי המוגבר. זרם חשמלי הועבר בשריר בכף הרגל של שמונה מתנדבים בריאים שגרם להתכווצותו. כאשר נחסמה התשדורת העצבית המרכזית שמובילה אל כף הרגל באמצעות הזרקת חומר הרדמה היתה ההתכווצות קצרת מועד – 2.6 שניות - לעומת 55.6 שניות ללא חומר הרדמה. ממצאים אלה מאשרים לדעת החוקרים כי מקור הגירוי החשמלי הוא במערכת העצבים המרכזית, כי כאשר היא נחסמת ופעילותה מנוטרלת, משך ההתכווצות פוחת. כיום אין טיפול יעיל ובטוח דיו לסובלים מהתכווצויות שרירים. האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN) בחנה בסקירה שפורסמה בכתב העת Neurology ב-2010, שתוצאותיה כללו 24 מחקרים, את יעילות הטיפולים התרופתיים למניעת התכווצות שרירים או הקלתן. בין השאר נמצא כי לטיפול בקינין - חומר טבעי אשר שימש בעבר כתרופה לטיפול במלריה - יעילות מסוימת, אבל רעילותו גבוהה ולכן יש להשתמש בו רק במקרים קיצוניים ותוך מעקב רפואי הדוק. כמה טיפולים אחרים, כגון נטילת תוסף ויטמין B קומפלקס, נמצאו יעילים, אך מובהקות התוצאות שהתקבלו אינה גבוהה מכיוון שלדעת מחברי הסקירה המחקר שבדק את הנושא לא בוצע על פי אמות המידה הנדרשות, כגון שיטת בדיקת השיפור בהתכווצויות. כמו כן, הסקירה מצאה כי שימוש בתוסף מגנזיום, טיפול פופולרי להתכווצויות שרירים (ייתכן מכיוון שהוא כלול במאזן היונים שפורט לעיל), לא הראה כל יעילות בהפחתת הכאב מההתכווצויות ובהפחתת משך הזמן שלהן ותדירותן. לפיכך החוקרים הסיקו כי אין עדיין טיפולים תרופתיים יעילים ובטוחים דיים להתכווצויות שרירים. גם The Cochrane Collaboration – ארגון בינלאומי שמוציא לאור סקירות סיסטמתיות של מחקרים השוואתיים – פרסם ב-2012 מטאנליזה אודות יעילות הטיפול במגנזיום ונמצא כי בהתכווצויות שריר ליליות ספונטניות אידיופאתיות, ללא מחלה נלווית ולא כתוצאה ממאמץ גופני, לא נצפו הבדלים משמעותיים בתדירות ההתכווצויות בין מטופלים במגנזיום למטופלים בפלסבו (מספר ההתכווצויות לשבוע בעקבות הטיפול פחת בכ-4% בלבד - ללא משמעות סטטיסטית). לפיכך מסקנת המחברים היתה שככל הנראה תוספת מגנזיום אינה תורמת למניעה קלינית משמעותית של התכווצויות שרירים. לגבי השפעת מגנזיום על התכווצויות שרירים הנובעות ממאמץ גופני או ממחלה עדיין לא בוצעו מחקרים השוואתיים מבוקרים ועל כן לא ניתן להסיק מסקנות משמעותיות. ב-2012 פרסם ה- The Cochrane Collaboration מטאנליזה נוספת בנושא ההתכווצויות, שבה נבחנה יעילות טיפולים שאינם תרופתיים ואינם חודרניים כגון מתיחות שריר, עיסוי, הרפיה, חימום, קיבוע הקרסול בעת השינה, ושינויים במצב שכיבה וישיבה בעת השינה. החוקרים הסיקו כי כל המחקרים שנכללו במטאנליזה היו בעלי פגמים מתודולוגיים, למעט מחקר אחד שבוצע על פי ההגדרות הנדרשות להוכחת יעילות טיפולית. אך גם תוצאותיו של מחקר זה לא הראו באופן מובהק שהטיפול שנבחן (מתיחות שרירי הקרסול שלוש פעמים ביום למשך עשר שניות כל פעם) מסייע באופן משמעותי להפחית את תדירות ההתכווצויות הליליות. מכל האמור ניתן להבין כי הטיפול בהתכווצויות שרירים הוא מתסכל וקשה וטרם הוכחה באופן מובהק שיטת טיפול יעילה, בעלת תועלת קלינית אמיתית, ורוב הסובלים מהתופעה אינם מטופלים כראוי. עם זאת, קיימות כמה דרכים להקלה והרפיית השריר: מתיחה סבילה (הארכת השריר בעזרת כוח עזר חיצוני כגון הישענות נגד קיר) ועיסוי עמוק של שרירי הרגל אינם גורמים לנזק וניתן לבצעם כניסיון טיפולי. גם מתיחה פעילה (מתיחה של השריר שהתכווץ באמצעות כיווץ השריר הנגדי) יכולה להקל את הכאב החד בעת ההתכווצות. בנוסף, קיימות עדויות כי פעילות מתונה כגון רכיבה קצרה על אופני כושר או הליכה על הליכון לפני השינה עשויה להקל את ההתכווצויות הליליות. כאשר הגורם להתכווצויות הוא התעייפות השריר במאמץ, מאמץ מדורג ופיזיותרפיה יכולים אף הם לסייע. מיכאל מאיר הוא פרופ' (אמריטוס) לביוכימיה רפואית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים