לא רציתי בתואר הזה. מי בכלל רוצה כזה?
אחד שדורש בסה"כ רק לאבד.
כשמוסיפים את שם התואר הזה למילה אחות 
זה הזוי ובלתי נתפס בערך כמו המילה "ז"ל" שמצטרפת לשם 
לשכול אין הגיון והוא בכלל לא שחור או לבן
הוא טריליון גוונים שבין הלבן לשחור
ובעיקר הוא שקוף. אף אחד לא רואה אותו לפעמים.
אני בכלל הייתי בטוחה,שהעולם יקפא,שהשמש לא תזרח,
שהשכול תמיד יהיה סמיך ושחור וחונק ומפלח ותולש
התמונות והזכרונות,מתפוגגים לאט לאט כמו הקול והמילים..
"כאילו שאף פעם לא היית פה" - זה מפחיד,כשמאבדים,
לאט לאט את הריח והזכרונות והקול והמילים.
פעם הייתי צריכה לברוח לשינה כדי לשכוח ממך לכמה שעות, 
והיום אני צריכה לחלום עליך כדי להיזכר 
אז אני מנסה לזכור, בכוח- אבל יש רק קטעי זכרונות, תמונות חתוכות, 
איכות גרועה כמו של וידאו ישן, מילים שפעם אמרת, 
אבל לא בקול שלך, כי הוא כבר נעלם מזמן.
ומבעד לאלפי קילומטרים וזיכרונות שאי אפשר למדוד;
אני יודעת שלפחות יש מישהו שתמיד יאהב אותי.
תמיד.