זה לקום בכל בוקר לאותה מציאות ,
אותה מציאות שאני כל כך לא אוהבת..
לקום בכל בוקר למקום שלא טוב לי בו , שאני אל שייכת אליו .. 
לקום בידיעה שלאף אחד לא באמת אכפת אם קמתי ,
שגם אם אשאר לישון לנצח אף אחד לא ישים לב ..
לקום לשום דבר.  
להעביר עוד יום לבד..
ולכעוס ,
כמה כעס וכמה שנאה אני יכולה להכיל ..
אני כל כך כועסת על עצמי על מה שנהייתי ,
ואני שונאת את הרגשה של הלבד,
אני שונאת את עצמי על זה שאני עוד פה , אבל כל כך רוצה להשאר כאן ולהיות מאושרת , להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותי ואני אותם.
אני רוצה לקום בבוקר בלי לקלל את העולם שקמתי.
אני רוצה לקום בידיעה שיש לי למה ולמי ..
שיש מישהו שחשוב לו שאני אקום , שאכפת לו אם טוב לי או רע לי , 
שכשאני אוותר על עצמי הוא ילחם עלי .. 
אני רוצה שיהיה לי סיבה לקום, שיהיה לי משהו שבשבילו אני ארצה לקום כל בוקר ..
אני רוצה לישון ולהגיד תודה במקום לבקש למות .. 
 

"אז אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי 
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי 
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות .."