החלון בחדר השינה שלי תמיד נשאר עם שלבים פתוחים, האור של הבוקר צובע את החדר בגווני צהוב רכים ונעימים. פוקחת את העיניים וקמה מהמיטה, מתחילה להתארגן לקראת יום עבודה חדש. 

עוברת ליד שולחן המחשב, מביטה תחתיו ורואה את ה"חגיגה בפח". עטיפות על גבי עטיפות של שוקולדים, ושל חטיפים מלוחים. בראש צפה לה המחשבה, למה לעזעזל מייצרים את הזבל הזה, זה עושה כל כך רע לגוף ולנפש, מעצבן. ואז אני גם חושבת על ההרגל שהיה נהוג אצלנו בבית, כשהיית ילדה קטנה, לאוכל משהוא מתוק אחרי האכול [ אבל ביניינו זה עבר כל גבול!]. אח"כ מגיעה המחשבה העיקרית של למה עשיתי את זה לעצמי, מה קרה לי בלילה, מה קורה לי אחרי שמסיימת את ארוחת הערב.

הניתוח בראש נכנס לפעולה, לי כמעט ברור שמדובר בחרדה. מדובר בפחד עצום מלישאר לבד בעולם. 
אני רוצה זוגיות טובה ובריאה, אני רוצה להקים משפחה, אני רוצה אנשים שיאהבו אותי לצידי ואני אוהב אותם, אך בינתיים מה שיש זה מערכות יחסים שמתחלפות בזו אחר זו.

אם חשובים על אהבה זהו דבר נפלא שעשוי להעצים את הבנאדם כל כך ובאותה עוצמה יכול גם להרוס את הנפש שלו.

בטוחה שיש לא מעט אנשים שחוו מערכות יחסים אפשר לא הובילו ל "כן" ועדיין יודעים לשמור על איזון תזונתי ולחיות בריא.

לפני שמונה שנים הייתי בשליטה על הגוף שלי, הרגשתי טוב, המשקל היה בדיוק לפי מה שצריך להיות ביחס לגובה. אבל משהוא הדרדר מאוד.

יש לי הרבה שאיפות מעצמי אבל מרגישה שהמשקל הופך עבורי לגורם מעקב.

אני מקווה להצליח להגיע לשורש העניין, מקווה שאזכה למצוא מוצא ולחיות חיים שאני באמת רוצה עבור עצמי.