דכאון לאחר פרידה
כל דבר מזכיר לי אותה. לא יכול להסתכל ימינה או שמאלה בלי לראות אותה. הפסקתי לשמוע מוזיקה כי זה מזכיר לי אותה. לא יכול לראות סרטים כי זה מזכיר לי אותה. קשה לי לבשל לעצמי - כי זה מזכיר לי אותה. המקום מגורים מזכיר לי אותה ועדיין מלא בחפצים שלה. בקיצור הכל. מרגיש כאילו ניתקו לי את החשמל מהחיים. כמו מחשב מפורמט. סוחב את עצמי יום ועוד יום. מתקשה לישון. לא מוצא דרך או רצון לבנות את עצמי.
10/09/16 8:10
1005 צפיות
את הפוסט הבא פרסמתי ב 6.8.16 בקהילת דיכאון וחרדה
שלום לכולם
אני אוטוטו בן 30
הסיפור שלי מתחיל לפני כשש וחצי שנים כאשר אני וידידה טובה שלי הפכנו לזוג במסגרת הלימודים. הזוגיות הזאת הייתה מאוד אינטנסיבית בתחילת הדרך. עברנו לגור יחד תוך 3 חודשים והיא כללה המון קנאה, חוסר בטחון, חוסר אמון ותלות. לא עזבתי את מערכת היחסים הזאת בתחילת הדרך משתי סיבות - קיוויתי שהמצב ישתפר בעתיד וגם הרגשתי שאני לא יכול להרשות לעצמי לעזוב מכיוון שזו הייתה מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי והיא הקנתה לי המון בטחון ותחושת שייכות לעולם שהייתה חסרה לי באותו זמן. אז למרות הכל נשארתי ואכן המצב השתפר לאחר שנתיים.
היא הפכה לפחות קנאית ליותר מאפשרת ואני מצדי התאהבתי בה מאוד ובחיים איתה. למען האמת הזוגיות הזו הגדירה אותי כאדם - באמונות, בדעות, בהעדפות, בתזונה בעצם בהכל. היינו כאדם אחד. מדי פעם היו לנו ריבים מאוד קשים אך תמיד נשארנו יחד. מתוך אהבה או מתוך תחושת הבטחון שהזוגיות אפשרה לנו. גרנו ביחד, כל החיים שלנו היו משותפים ובעצם ניתקנו את עצמינו מהעולם. היא תמכה בי בהכל ואני כאדם חסר בטחון ותלותי נתתי לה לעשות הכל- לקנות לי בגדים, לבחור לי את התזונה, להראות לי סרטים או תוכניות שהיא אהבה. הרפתי מעצמי רק כדי לא להיות לבד.
לפני כשנתיים חל משבר ביחסים כאשר היא פתאום הבינה שהיא לא מימשה את עצמה בזמן שהיינו יחד ושהזמן שלה איתי התבזבז. כתוצאה מכך הקמנו עסק בתחום שהיא טובה בו, עסק שהצליח, וניהלנו אותו ביחד במשך שנה וחצי. כך שהיא מימשה את עצמה - ואני עזרתי. אני כבר החלטתי לעזוב את העבודה שלי ואת המקצוע שלי כדי לתת את כל כולי לעסק הזה שהלך וגדל. בחודשים האחרונים המשבר חזר והיא הבינה שהיא לא רוצה להמשיך במערכת היחסים הזו המלחיצה- היא רצתה לעבור לזוגיות פתוחה ואני שפחדתי פחד מוות מהלבד - הסכמתי להכל רק לא להשאר לבד. החלטתי שאני רוצה גם לפתח את עצמי ולכן טסתי לראשונה לחול לבד בלעדיה לחודש לעשות קורס בזמן שהיא שמרה על העסק. שלושה שבועות אחרי שחזרתי היא טסה לחול בעצמה לחודש לעשות קורס בלעדיי. וגם אני שמרתי על העסק בזמן הזה.
כשהיא חזרה היא החליטה חד משמעית שהיא רוצה להפרד (לאחר שגם סיפרה לי שהייתה שם עם מישהו אחר) כדי לממש את עצמה ולהפריד את כל מה שקשור בינינו - כולל את העסק. אני שכבר התפטרתי מהעבודה ומהמקצוע שלי הצלחתי ברגע האחרון לחזור, אך מלבד זה הרגשתי שתוך שבוע אחד איבדתי את כל מה שגרם לי להרגיש מחובר לחיים - את הבת זוג (לאחר שש וחצי שנים) ואת העסק.
מרגיש כרגע שאני לא יודע מי אני ומה אני רוצה, לאן ללכת ואיך העתיד שלי יראה. אין לי כוחות לעשות דבר. תמיד היה בי פחד לבנות את עצמי. פחד מחוויות וניסיונות. תמיד מצאתי סיבות למה לא לעשות מאשר למה כן. היא היחידה שדחפה אותי לעשייה, וכל מה שעשיתי היה בשביל שהיא תתגאה בי, פחות בשביל עצמי. ניסיון החיים שלי התפתח משמעותית בזכותה. כל דבר מזכיר לי אותה. לא יכול להסתכל ימינה או שמאלה בלי לראות אותה. הפסקתי לשמוע מוזיקה כי זה מזכיר לי אותה. לא יכול לראות סרטים כי זה מזכיר לי אותה. קשה לי לבשל לעצמי - כי זה מזכיר לי אותה. המקום מגורים מזכיר לי אותה ועדיין מלא בחפצים שלה. בקיצור הכל. מרגיש כאילו ניתקו לי את החשמל מהחיים. כמו מחשב מפורמט. סוחב את עצמי יום ועוד יום. מתקשה לישון. לא מוצא דרך או רצון לבנות את עצמי. מרגיש שבשביל הזוגיות וויתרתי על כל החלומות שהיו לי לפני. עכשיו אני כבר לא יכול לחזור אחורה. לא מרגיש יכולת. מחפש תקווה ואיך לא להשאר לבד, כי כשאני לבד עולה בי הפחד מהעתיד והגעגוע העצום לעבר. והמוצא היחידי שאני רואה באופק הוא מוצא שאני לא רוצה להגיע אליו. מחפש אנשים שעוברים דברים דומים כדי להזדהות ולא להיות לבד כדי לדבר ולתמוך בצורה הדדית. רוצה לפתוח דף חדש ולהשאיר את הכל מאחורה. רק לא יודע לאיזה כיוון לפנות. מתגעגע בטירוף.
שלומפי הליצן
אם אחרי כל מה שסיפרת לא מסדת את הקשר כי פחדת כמו כל הגברים שיוצאים עם בנות זוג רק שוכחים שזה חיב להוביל לחתונה הרי בחורה יש לה את השעון הביולוגי שלה והיא חיבת תשובות אמיתיות לגבי הקשר ולו עבודה בעיניים אם היית מתחתן איתה הכל היה שלך בגלל זה הפסדת הכל לצערך. אני למשל מיסדתי למרות כל החששות והיו הרבה כאלה תאמין לי שהשם עוזר רק תאמין
לצאתמזה
אחרי כל מה שסיפרת נראה שטוב מאוד שלא מיסדת את הקשר. טוב מאוד.
אפשר להאמין ש"השם יעזור" כמו שכתב פה המגיב, אבל ללמוד מהניסיון שלך וללמוד להכיר את הצרכים שלך יעזור לך הרבה יותר. מערכת יחסים שיש בה תלותיות ו/או חוסר אמון תהיה הרסנית לאורך זמן. יש הרבה תועלת שעכשיו אתה במצב שאתה יכול להסתכל לאחור, להבין איפה היית תלותי בה, איפה היא לא הייתה שם בשבילך, ומה אתה צריך.
אני אתן לך את ההמלצה שהפסיכולוגית שלי נתנה לי-
חפש משהו שייתן לך עניין, סיפוק ויגרום לך לחייך. אם אתה לא יודע כרגע מה, אז נסה. נסה כל מיני דברים. מקסימום לא היה כיף, תעשה משהו אחר למחרת. עדיף ממש שיהיה עם אנשים שאתה מכיר, אבל גם לבד זה טוב. לך לרקוד, או שיעור ריקוד, או חוג בישול, או טיול, או "הרצאה על הבר" (יש מלא כאלה) בנושא מעניין. תכין ארוחת ערב עם חברים. כל דבר כזה מרים קצת, ממלא קצת. והתחושה שאתה עושה דברים בשביל עצמך גם תיתן לך הרגשה טובה- ואתה תראה שתחושת היאוש תוקל, שהמחשבות שלך יתחילו לשנות כיוון, להיות חיוביות יותר.