כשלונות או אני כשלון
השומן מגדיר בעיני אותי ככשלון. השומן הוא תירוץ לכישלונות אחרים וקל איתו. איך יוצאים מהסחרחורת הזו
16/11/16 21:49
2585 צפיות
אני מגדירה את עצמי ככשלון
זהו ככה
לא מבחינת ההשמנה. כשלון כללי כזה.
והעניין שאחוז מאוד גבוה מכך נובע מההשמנה שלי. איפה שהוא למדתי שכשלון השליטה במשקל הוא חשוב ומהותי יותר משאר התחומים בחיי. אז מה אם עבדתי המון שנים עד שאני עזבתי ושתכף יהיה לי תואר שני. אז מה אל עשיתי ילדה לבד ואני מתמודדת אם כל הקשור בה ונותנת לה את כל צרכיה.
אני הר. שמנה ענקית ולא מצליחה פעם אחת לסתום את הפה ולרזות ולהיות נורמלית כמו כולם. אז זהו אני כישלון .
וזה מרתיח אותי שככה המוח שלי עובד. לגמד את כל ההישגים שעבדתי כל כך קשה בשבילם כי אני דובה. תראו את אופרה וינפרי אחת הנשים המצליחות ביותר בעולם. גם היא לא שווה כי כל חייה נאבקה במשקל.
זה מתחיל חברתית העניין הזה, מנשים בתוכניות ריאליטי שרק מתעסקות בלהראות יפה בטלויזיה, והעצמנ נשית זה נחמד אבל קודם תכנסי לגינס 2 דקות אחרי לידה. ומאנשים כמו ברלרד (אין לי שום דבר אישי נגדו שיצליח) שמודיע שאין שום בעיה כי אדם חכם אם כוח רצון רק סותם את הפה ויורד 50 קילו ב100 יום . והידיעה שהדבר שהכי מפחיד גבר שמסדרים לו דייט זה שהיא תצא שמנה.
אז אני לא מצליחה מכאן נובע אני כשלון!!
ונמאס לי לחוש ככה נמאס
עכשיו יש לי בעיה. מצד אחד אני חייבת לרזות וכמו שכבר אמרתי ,אני חייבת להבריא ולטפל בגופי. מצד שני מתחשק לי לשבור את הכלים והכללים ולא לתת לכשלון בתחום הזה להגדיר אותי
כל דיאטה שעשיתי, והיו המון, לקחה לי כל כך הרבה כוחות זמן וכספים ואז אחרי שנה נשברתי ועליתי הכל פלוס. לא בא לי עכשיו להתחיל אם זה שוב. אבל חייבים.
זו חרב שרק מכה. מצד אחד ברצוני לקום מחר בבוקר ולומר - אני אפרת אוהבת ומקבלת את עצמי כמו שאני וזה מספיק טוב וזהו. מצד שני אני פאקיינג שוקלת כמעט 150 קילו אז האהבה העצמית הזו תוביל אותי לקבר מוקדם מה גם שאני ממש לא אוהבת להיות כזו שמנה .
וכן אני מודעת שאהבה עצמית היא הדרך להרזיית אמת וקבלה עצמית תעזור. אבל כרגע אני לא שם. כרגע אני בראש של האשמות עצמיות. רוצה להסתכל במראה ולראות את האדם מעבר לשומן ולא יכולה, רוצה להעיף מעליי את השומן ומשום מה האדם שבפנים לא מספיק חשוב לקום ובאמת לעשות את זה
אז אני מחפשת אותו. את האומץ לרזות. רק בשביל לרזות. זה לא ישנה את חיי בשום תחום חוץ מהבריאותי. אבל גם לא יהיה לי התירוץ הזה יותר
אז איך מוצאים אומץ לרזות? איך מפסיקים לחוש ככישלון? לא יודעת מחפשת ומקווה להגיע לדרך. מה שכן הפעם אני לא מוכנה לוותר
זהו ככה
לא מבחינת ההשמנה. כשלון כללי כזה.
והעניין שאחוז מאוד גבוה מכך נובע מההשמנה שלי. איפה שהוא למדתי שכשלון השליטה במשקל הוא חשוב ומהותי יותר משאר התחומים בחיי. אז מה אם עבדתי המון שנים עד שאני עזבתי ושתכף יהיה לי תואר שני. אז מה אל עשיתי ילדה לבד ואני מתמודדת אם כל הקשור בה ונותנת לה את כל צרכיה.
אני הר. שמנה ענקית ולא מצליחה פעם אחת לסתום את הפה ולרזות ולהיות נורמלית כמו כולם. אז זהו אני כישלון .
וזה מרתיח אותי שככה המוח שלי עובד. לגמד את כל ההישגים שעבדתי כל כך קשה בשבילם כי אני דובה. תראו את אופרה וינפרי אחת הנשים המצליחות ביותר בעולם. גם היא לא שווה כי כל חייה נאבקה במשקל.
זה מתחיל חברתית העניין הזה, מנשים בתוכניות ריאליטי שרק מתעסקות בלהראות יפה בטלויזיה, והעצמנ נשית זה נחמד אבל קודם תכנסי לגינס 2 דקות אחרי לידה. ומאנשים כמו ברלרד (אין לי שום דבר אישי נגדו שיצליח) שמודיע שאין שום בעיה כי אדם חכם אם כוח רצון רק סותם את הפה ויורד 50 קילו ב100 יום . והידיעה שהדבר שהכי מפחיד גבר שמסדרים לו דייט זה שהיא תצא שמנה.
אז אני לא מצליחה מכאן נובע אני כשלון!!
ונמאס לי לחוש ככה נמאס
עכשיו יש לי בעיה. מצד אחד אני חייבת לרזות וכמו שכבר אמרתי ,אני חייבת להבריא ולטפל בגופי. מצד שני מתחשק לי לשבור את הכלים והכללים ולא לתת לכשלון בתחום הזה להגדיר אותי
כל דיאטה שעשיתי, והיו המון, לקחה לי כל כך הרבה כוחות זמן וכספים ואז אחרי שנה נשברתי ועליתי הכל פלוס. לא בא לי עכשיו להתחיל אם זה שוב. אבל חייבים.
זו חרב שרק מכה. מצד אחד ברצוני לקום מחר בבוקר ולומר - אני אפרת אוהבת ומקבלת את עצמי כמו שאני וזה מספיק טוב וזהו. מצד שני אני פאקיינג שוקלת כמעט 150 קילו אז האהבה העצמית הזו תוביל אותי לקבר מוקדם מה גם שאני ממש לא אוהבת להיות כזו שמנה .
וכן אני מודעת שאהבה עצמית היא הדרך להרזיית אמת וקבלה עצמית תעזור. אבל כרגע אני לא שם. כרגע אני בראש של האשמות עצמיות. רוצה להסתכל במראה ולראות את האדם מעבר לשומן ולא יכולה, רוצה להעיף מעליי את השומן ומשום מה האדם שבפנים לא מספיק חשוב לקום ובאמת לעשות את זה
אז אני מחפשת אותו. את האומץ לרזות. רק בשביל לרזות. זה לא ישנה את חיי בשום תחום חוץ מהבריאותי. אבל גם לא יהיה לי התירוץ הזה יותר
אז איך מוצאים אומץ לרזות? איך מפסיקים לחוש ככישלון? לא יודעת מחפשת ומקווה להגיע לדרך. מה שכן הפעם אני לא מוכנה לוותר
אפרת_זיו
דווקא מכל מה שכתבת עולה לדעתי שההכוונה והעזרה צריכים להיות מהראש / בראש ולא עוד סדנה/תוסף וכו
ואת צודקת שהאהבה העצמית יכולה לגמור אותנו במצב כזה שהמשקל כבר מהווה סכנה בריאותית
זה לא פשוט
כי אסור לוותר על אהבה עצמית אבל צריך לוותר על שומן ואז השאלה איך גם וגם וגם
אין לי פתרונות אני איתך באותה קלחת
לצאתמזה
הי אפרת13,
אני גם התמודדתי עם משקל עודף. זה בא על רקע של גרושים (עם שני ילדים קטנים), דיכאון, ייאוש... תקופה מאוד קשה.
אחרי שנים של חוסר יכולת לרזות, בסוף הצלחתי לעשות שינוי. אולי דווקא מתוך הייאוש. דווקא בגלל שהייתי בתחתית, וחיפשתי משהו שיחזיר לי אפילו קצת תחושה של שליטה. משהו שאוכל להגיד עליו "החלטתי לעשות שינוי ועמדתי בזה."
יש כמה תובנות שמאוד עזרו לי לעשות הפעם את השינוי שכ"כ הרבה פעמים לא הצלחתי לעשות-
אוכלים כדי לשכוח לכמה דקות. לשכוח מדיכאון, לשכוח מייאוש, מתחושת חוסר אונים. אוכל הוא נחמה, משענת. זה לא קל לוותר על זה. היו הרבה פעמים שנשברתי וזללתי, ו"מחקתי" שבוע של התמדה. אבל קבלתי את זה שאני לפעמים נשבר. שכנעתי את עצמי לסלוח לעצמי, להסתכל רחוק יותר ולא לוותר לגמרי בגלל שהיה עוד לילה של אכילה. אמרתי לעצמי "קשה לי מאוד עכשיו, אז אני נשבר לפעמים. זה בסדר להישבר לפעמים- אז פשוט יקח לי יותר זמן לרזות, זה לא סוף העולם."
האומץ לרזות הוא האומץ לוותר על על הנחמה באכילה. הוא האומץ להגיד "אני מוכן לנסות לקחת שליטה. גם אם זה לא ילך חלק, ויהיו לי רגעי חולשה. אני מוכן לנסות להתמודד עם השדים שלי ולהתחיל להשתחרר מהצורך בעזרה של אוכל מנחם".
אני חושב שלרזות, לשנות הרגלי אכילה בעייתיים, זה תהליך נפשי ורגשי. יותר משזה מצריך גישה של "המטרה שלי היא להיות רזה", צריך לחשוב "המטרה שלי היא להיות חזקה מספיק כדי להתמודד בלי להתנחם באכילה מופרזת".
קחי את הזמן. להתחזק זה תהליך. יש באמצע פשלות, אנחנו רק בני אדם. תתחילי בקטן- לשים פחות אורז/פסטה בצלחת. לאכול בורקס אחד במקום שניים (ה"אויב" הגדול שלי, בורקסים...). לשים אוזניות ולצאת להליכה של חצי שעה. ואם נשברת ואכלת יותר מידי, יהיה בסדר- נופלים וקמים. את לא בתחרות עם אף אחד אלא מתחזקת לאט לאט, וכל התקדמות היא סיבה להרגיש טוב עם עצמך.
את תצליחי. מגיע לך להרגיש טוב עם עצמך.
מייטל
היי אפרת
התשובה נמצאת בגוף השאלה. את כותבת שאת מגדירה את עצמך ככישלון. אבל האם אכן את כישלון? אדם לא יכול להיות כישלון בדיוק כפי שהוא לא יכול להיות הצלחה. אנשים מצליחים לא אומרים לעצמם אני הצלחה . הם אומרים הצלחתי מתגאים בעצמם וממשיכים לע ב ו ד קשה. כלומר: הם מבינים שהם יכולים להיכשל או להצליח. ההזדהות עם התוצאה לרוב יכולה רק להרוס. אולי בתור ילד או שתיל קטן זה בונה אותך אבל בסופו של דבר אדם בוגר מבין שבשביל להתפתח צריך לזרוק את כל ההגדרות ולמצוא את הדרך שתעזור לך להשיג מטרותיך, דרך שתהיה יעילה עבורך.
אישית אני יכולה לומר לך שרזיתי בזכות דיאטה שפיתחתי אחרי ניסוי ותהיה ומאד קל לי לשמור עליה. לפעמים אני מועדת אבל אני מקבלת את זה שנכשלתי בללכת ישר ויציב לפי האידאלים שלי מנסה להפיק לקחים בלי הלקאה עצמית וממשיכה הלאה. אני ממליצה לך לאמץ את הגישה שלי וללכת איתה.
הדיאטה שלי שלדעתי הטובה ביותר עבור רוב האנשים היא דיאטה דלת פחמימות המבוססת על ירקות ומעט פירות, בשר עוף מבושל ביצים ודגים, שמן זית ולימון חופשי מעט אגוזים ומים.
אני לא סופרת קלוריות לא אוכלת חלקי פנים או מגזימה בחלבונים. אוכלת ממתקי רו פוד בריאים במידה. והכי חשוב אני שבעה רוב היום.
את מוזמנת להצטרף לקבוצה שלי תזונת רו פוד ויתרונותיה ולקבל רעיונות למתכונים. הקבוצה פחות פעילה אבל את יכולה לשאול אותי שא במסרים
ד"ר דינה ראלט PhD
במסגרת התרגילים איתם לימדתי את עצמי לאהוב את עצמי למרות היותי שמנה, נזכרתי גם באבוריג׳ינים שאצלם שמן היה כינוי ברכה...כתבתי על זה מזמן:
איך אומרים "שמן" באבוריג'ינית? nalu-ngiliny